רשלנות רפואית -סוגיית ההתיישנות
אתר "רשלנות רפואית" מציג מידע עדכני לגבי התיישנות בתביעות רשלנות רפואית. המידע כולל מאמרים, מדריכים, דוגמאות וכדומה...
התיישנות היא טענה דיונית שאם הנתבע לא העלה אותה, התביעה תדון בכל מקרה.
ככלל, הזמן המרבי להגשת תביעת רשלנות רפואית, הינו 7 שנים לאחר הולדת עילת התביעה בין אם מדובר במעשה או מחדל רשלני (למשל – טעות באבחון) ובין אם מדובר בנזק (למשל שבירת שן תוך כדי טיפול שיניים). אולם קימים לכלל 7 השנים, מספר חריגים.
למשל, במצב בו הנזק לא ארע מיד לאחר המעשה או המחדל הרשלני (למשל – שבר שארע מחדש שנתיים אחרי שבוצע ניתוח רשלני לאיחוי שבר קודם), או במצב בו התובע לא יכול היה לדעת כי הוא זכאי להגיש תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית כי שלא באשמתו, נעלמו ממנו העובדות (למשל – במקרה בו גידול סרטני התגלה רק ארבע שנים לאחר שהמטופל החל להתלונן ולהיבדק בפני רופאים), אז, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע העובדות והתקופה המרבית להגשת התביעה הינה 10 שנים מהולדת העילה.
תקופת ההתיישנות מתחילה עם הגיע התובע לגיל 18 (השנים שחלפו מהאירוע ועד הגיע התובע לגיל 18 לא יספרו לצורך חישוב תקופת ההתיישנות).
מהי תקופת ההתיישנות ברשלנות רפואית ובאיזה איחור ניתן להגיש תביעה?
הדין לגבי התיישנות בתביעת רשלנות רפואית הינו שונה. תקופת מרוץ ההתיישנות מתחילה בתביעות מסוג זה רק כאשר מתגלה עובדת הטיפול הרפואי הרשלני.
לדוגמא, חולה אשר מאובחן אצלו גידול סרטני, יוכל לתבוע בגין רשלנות רפואית מיום גילוי המחלה ולא מהיום בו היא החלה (על פי הערכות הרופאים). דוגמא נוספת היא, כאשר אדם סובל מפגיעה גופנית מסוימת אשר נובעת מטיפול רפואי רשלני למרות כי לדעתם של הרופאים מדובר במחלה מסוימת.
מהרגע שמגלה הנפגע כי הטיפול הרשלני הוא הגורם לנזק, מתחילה ספירת שבע שנות ההתיישנות.
גישה משפטית זו נובעת מההבנה כי לעיתים זמן ההתרשלות הרפואית איננו תמיד חופף את זמן גילוי הנזק, ולעיתים בין האחד לשני אף חולפות שנים רבות.
מהו הפער המקסימאלי בין הנזק לגילוי הרשלנות הרפואית?
תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר ברגע בו ישנו קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לנפגע לבין הרשלנות הרפואית. לעומת זאת, במידה ובין אבחון הנזק לבין ההתנהלות הרשלנית עומדת תקופת זמן של למעלה מ-10 שנים, דין התביעה להתיישן.
האם ישנו תוקף למסמכים המקצרים תקופת התיישנות?
בנוסף, פעמים רבות גילו מטופלים אשר נפגעו בגין רשלנות רפואית, כי הוחתמו על טפסים בהם הם מאשרים את קיצור תקופת התיישנות בעניינם. במקרים אלו מומלץ לפנות לעורך דין על מנת לקבל חוות דעת לגבי תקפות המסמכים.
מהי תקופת ההתיישנות בגין רשלנות רפואית בלידה?
בענייני רשלנות רפואית בלידה, ותביעות העוסקת במקרים של רשלנות רפואית בהריון, מדובר בדין משפטי שונה. הפגיעות במקרים אלו קורות לתובעים בעודם קטינים. אי לכך, יוכל חוק ההתיישנות על טענותיהם רק בחלוף שבע שנים מהיום בו הפכו לבגירים, דהיינו – גיל 25.
במילים אחרות, אדם יכול להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית במהלך הלידה או ההריון עד גיל 25. תביעה זו יכולה להיות מוגשת על ידי הנפגע או מי מטעמו (הורים או אפוטרופוס).
שהות ארוכה זו המאפשרת הגשת תביעות גם באיחור של למעלה מעשרים שנה, נובעת ממסקנה אליה הגיע בית המשפט כי הורים רבים כלל אינם מודעים לכך שבעיותיו של ילדם נובעות מרשלנות רפואית בעת לידתו. אי לכך, התיר המחוקק להורים אלו להגיש תביעות בגין רשלנות רפואית בלידה ללא חשש מהתיישנות המקרה. פגיעות נפוצות המהוות עילה לתביעות מסוג זה הינן שיתוק מוחין, פיגור שכלי ובעיות התפתחות.
אי לכך, למרות הזכות להגשת תביעות גם בחלוף שנים רבות, מומלץ להורים אשר חוששים כי ילדם נפגע עקב רשלנות רפואית בלידה, לגשת בהקדם לקבלת ייעוץ משפטי. קיימים סיכויים גבוהים כי מחלות רבות, בעיקר הפרעות התפתחויות, קשורות בדרך זו או אחרת לתהליך ההיריון והלידה.
הפיצויים הנפסקים לטובת התובעים בגין רשלנות רפואית בעת הלידה, הינה בדרך כלל על סך סכומים גבוהים ביותר. מטרתם של פיצויים אלו, לכלכל את ההורים והילד למשך כל חייו ופעמים רבות הם הופכים את משימת גידול הילד המיוחד לקלה מעט יותר.
עורכי דין ממליצים – לא להמתין עם התביעה
למרות כל האמור לעיל, עורכי דין ומשפטנים אינם ממליצים על המתנה ארוכה בהגשת תביעות בגין רשלנות רפואית, שכן בחלוף השנים גדל הקושי למציאת ראיות המוכיחות את הטענות. בנוסף, מסמכים רפואיים רבים אובדים עם השנים או נעלמים עם הזמן (למרות שעל הרופאים חלה חובת תיעוד רשומה רפואית על פי חוק זכויות החולה), כאשר במצב כזה, מטבע הדברים – הופכת הוכחת התביעה למשימה מסובכת יותר.
בנוסף, מדובר בהזדמנות להעניק לנפגע, באמצעות הפיצויים, את הטיפולים הטובים ביותר המתאימים לו, על פי נכותו ולאור צרכיו התפקודיים, הרפואיים והשיקומיים.