התיישנות תביעה בגין רשלנות רפואית בכריתת חצוצרה

בית המשפט המחוזי נדרש לדון בתביעה אשר עסקה במקרה של רשלנות רפואית בהריון חוץ רחמי. למעשה, הסוגיה המרכזית בדיון בבית המשפט התמקדה סביב עניין מרוץ ההתיישנות, שכן התביעה הוגשה כ-13 שנים לאחר האירועים הנטענים.

התובעת התאשפזה בבית החולים סורוקה בשנת 1992, וזאת בעקבות כאבים בבטנה. בבדיקה שנערכה לאחרונה בבית החולים, נתגלה אצלה הריון חוץ רחמי ובעקבותיו נותחה האחרונה וחצוצרתה הימנית נכרתה. שנתיים לאחר מכן אושפזה התובעת פעם נוספת בבית החולים בגין כאבים, ושוב אובחן אצלה הריון חוץ רחמי, הפעם בחצוצרה השמאלית.

הרופאים לא רצו לכרות את חצוצרתה ופנו לטיפול כימו-תרופתי להפסקת ההריון. שנה לאחר מכן הגיעה התובעת בפעם השלישית לבית החולים בגין הריון חוץ רחמי. הריון זה לא אובחן אלא בשעות הערב, לאחר התדרדרות מצבה הבריאותי של המטופלת. בעקבות מצבה זה, נותחה התובעת והחצוצרה השמאלית שלה נכרתה.

ייעוץ מטעם פרופסור לפוריות "חושף את הרשלנות"

בעקבות אירועים אלה, טופלה התובעת במשך ארבע שנים במכון הפריה חוץ גופית. התובעת טענה כי שנתיים לאחר סיום הטיפולים (אשר העלו חרס), פנתה היא לייעוץ אצל פרופסור מומחה במכון. לטענתה, האחרון אמר לה כי טיפולי הפוריות אינם מצליחים, וזאת גם בגין הטיפול הרשלני לו זכתה בבית החולים בהריונותיה. ארבע שנים לאחר מכן, הגישה התובעת את תביעתה כנגד בית החולים, אשר הסתמכה על חוות דעת רפואית מטעם הפרופסור של המכון.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות. בית המשפט לא קיבל את טענות התובעת אשר גרסה כי התגלות הנזק במועד מאוחר יותר מהווה עילה להארכת מרוץ ההתיישנות על פי הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין.

התיישנות על פי פקודת הנזיקין?

סעיף זה לפקודת הנזיקין קובע הוראה מיוחדת לגבי מקרים שביסודם עילות תביעה בגין נזק שנגרם במעשה או מחדל. כלל הגילוי קבוע בסיפא לסעיף ולצידו "מחסום" דיוני - תחילת תקופת ההתיישנות היא במקרה בו "לא נתגלה הנזק ביום שאירע". על פי פקודת הנזיקין, במקרים אלו יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות מ"היום שבו נתגלה הנזק". אולם לכך נוספת הוראת ה"מחסום", לפיה "תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

השופטים ציינו בפסק הדין כי הנזק אשר נגרם למטופלת הוא נבע מכריתת החצוצרה ולא מאופי הטיפול. כמו כן, נקבע בבית המשפט כי התובעת ידעה על העובדות הנוגעות לעילת תביעתה, עוד בשנת 1995, והם לא נעלמו ממנה מסיבות שלא היו תלויות בה. השופט ציין בפסק הדין כי הפרופסור ממכון הפוריות יידע את התובעת לגבי ה"טיפול הרשלני כביכול" עוד בשנת 2001, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.