חוות דעת רפואית רק לאחר 19 שנה, האם התיישנות?

האם תובע אשר הצליח להשיג חוות דעת רפואית שתתמוך בטענותיו רק 19 שנים לאחר הרשלנות הרפואית, רשאי להגיש תביעה לבית המשפט? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעתו של התובע על הסף, גם במסגרת סעיף 11 לחוק ההתיישנות, וגם במסגרת סעיף 8.

בשנת 1983 החל התובע לקבל טיפול במרפאה לבריאות הנפש במסגרת בית החולים "עזרת נשים". התובע טען כי בין החודשים מרץ עד ספטמבר 1985 הופסק הטיפול התרופתי שקיבל, למרות התנגדותו להפסקת הטיפול. לדבריו, כתוצאה מרשלנות זו חלה הרעה במצבו הבריאותי, אשר הובילה לפיטוריו בתחילת שנת 1986 ואף לאירוע בו תקף את אשתו (שפך עליה מים רותחים בספטמבר 1985).

בית משפט המחוזי קבע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, והוסיף כי אין עילה להארכת תקופת ההתיישנות על פי החוק. בית המשפט קבע כי המעשים והמחדלים המיוחסים למרפאת בריאות הנפש אירעו כתשע עשרה שנים לפני הגשת התביעה לבית המשפט.

האם התובע סבל מליקוי שכלי או נפשי?

השופטים קבעו כי לא הוכח כי שהתובע, על אף שעסקינן בתביעה בעניין בריאות הנפש, לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי עד שנדרש לו מינוי אפוטרופוס. אי לכך, בית המשפט קבע כי התובע יכול היה לגלות את העובדות המבססות את עילת התובענה בתוך תקופת ההתיישנות. משלא עשה זאת – בית המשפט קבע כי אין הוא יכול "ליהנות" מהארכת תקופת ההתיישנות על יסוד הוראת סעיף 11 לחוק ההתיישנות.

האם העובדות הרלבנטיות נעלמו מעיניו?

בית המשפט טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע גם משום שהגנת סעיף 8 לחוק ההתיישנות איננה עומדת לו. סעיף זה, הקובע כי ניתן להאריך תקופת התיישנות במידה ו"נעלמו מתובע העובדות המהוות את עילת התובענה", אינו מצדיק הארכת מרוץ ההתיישנות במקרה דנן, קבעו השופטים. התובע טען שלא ידע על עילת התביעה, כל אימת שלא קיבל את חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעמו.

לדבריו של התובע, לא ידע הוא את הקשר הסיבתי בין האירועים לבין הרשלנות הרפואית. עם זאת, התובע טען כי ידע היטב שמעשיהם של רופאי מרפאת בריאות הנפש היו רשלניים, ולהוכחה ציין כי לאחר הטיפול היה הוא נתון (באופן אובססיבי לטענתו), בדיונים נגד המרפאה בערכאות השונות.

במקרה זה הוכחה חשיבותה של חוות הדעת הרפואית לצורך הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית. התובע ניסה במשך שנים למצוא מומחה אשר יעיד בשמו כי עקב רשלנות הרופאים במרפאה לבריאות הנפש, סבל הוא מהנזקים המתוארים. לצערו של התובע, השכיל הוא להמציא חוות דעת מסוג זה רק לאחר כתשע עשרה שנים מיום הגשת התביעה.

התובע אמנם טען גם כי מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום בו נוצרת הידיעה לגבי העילה לתביעה, אך במקרה דנן מדובר בתובע אשר עסק במשך שנים במציאת חוות דעת רפואית תומכת לתלונותיו. לפיכך, ידע התובע על קיומה של העילה עוד בתום הטיפול. אי לכך, ומכל האמור לעיל, דחה בית המשפט את תביעתו על הסף מחמת התיישנות.