הפרעות נשימה לתינוק, האם התפתחו לפני הלידה או במהלכה?

בבית החולים "שיבא" בתל השומר נולד תינוק לאחר הריון תקין, בלידה וגינאלית וספונטנית ללא נוכחות של רופא ילדים במהלכה. עם זאת, כשעה לאחר לידתו, התדרדר מצבו של הרך הנולד והנ"ל סבל ממספר אירועים של הפסקת נשימה. בעקבות התקפי הנשימה, הובהל התינוק לטיפול נמרץ, אושפז באינקובאטור ושוחרר לביתו רק ביום ה-52 לחייו. בגיל שנה וחודשיים אובחן התובע כסובל משיתוק מוחין ודרגת נכותו הוגדרה בשיעור של 100%.

האם מדובר במקרה של רשלנות רפואית בלידה, במסגרת טיפול בתובע בבית החולים ביממה הראשונה לחייו, או שמא ההפרעות הנשימתיות מהוות סימפטום של בעיה אחרת, מולדת, אצל התינוק. ההורים טענו כי התנהלותם של הרופאים בבית החולים, תוך אי אבחון האירועים הנשימתיים ומתן התרופות הרלבנטיות, הביאה להתדרדרות מצבו הבריאותי של בנם. הרופאים טענו לעומת זאת שמדובר בנזק מולד אשר התבטא בסימפטומים הנ"ל.

הריון תקין ומלא - נתוני לידה תקינים

התובעים טענו כי ההיריון היה מלא ותקין (קראו על רשלנות בהריון) התינוק נולד כאשר הוא זוכה לציון אפגר של 8/10 (ציון תקין) ובדיקת מי השפיר מראה מי שפיר צלולים. לטענת התובעים, מציון האפגר הגבוה שניתן לתינוק לאחר לידתו ניתן ללמוד כי הנזק נגרם לתובע לאחר לידתו. לטענתם, התובע סבל בימים שקדמו ללידתו ממצוקה סב לידתית קלה, אשר לא גרמה לנזק, אולם הפכה את מוחו לרגיש יותר. לדידם, האירועים הנשימתיים הקשים שאירעו אחר כך ולא טופלו כראוי הם שגרמו לנזק.

בית החולים טען כי לתובע נגרמה פגיעה בגזע המוח במהלך ההיריון ולכן עת נולד לא היה מסוגל לבלוע את הפרשותיו ו"נחנק" בכלל חסימת נתיבי האוויר. לדעת הרופאים, כתוצאה מכן נגרמו האירועים הנשימתיים שהם למעשה הביטוי הקליני של הנזק שנגרם בלידה. בית החולים ציין בבית המשפט כי פחות מעשירית מהמקרים של שיתוק מוחין קשורים לאירועים המתרחשים סביב הלידה.

בית המשפט מקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית החולים

בית החולים טען כי אילו היה נגרם הנזק כתוצאה מחוסר אספקת חמצן למוח במהלך התקפים הנשימתיים, היו צריכות להופיע גם פגיעות באיברים אחרים, והדבר היה מקבל ביטוי בבדיקות ההדמיה. למעשה, המומחה מטעם הרופאים טען בחוות דעתו כי במקרה שישנו חוסר באספקת חמצן, הגוף נוטה להקריב איברים אחרים לפני שהוא מקריב את המוח.

התובעים טענו שפגיעה באיברים אחרים אינה דרישה הכרחית על מנת לקשור בין תשניק לנזק מוחי, אלא רק קריטריון תומך. עם זאת, בית המשפט קיבל את עדותו של המומחה וקבע שמדובר בסימן שכיח ומרכזי. בית המשפט קבע כי למרות שמעורבות איברים אחרים באירוע אינה תנאי הכרחי, הרי עדיין מדובר באינדיקציה חשובה ומרכזית אשר תילקח בחשבון במסגרת מכלול השיקולים. במילים אחרות - ההכרעה במקרה דנן נגזרה למעשה מתוך מכלול שכזה, על פי מאזן ההסתברויות.

האם ציון האפגר מראה על תינוק בריא לחלוטין?

התובעים טענו בנוסף כי בעיית ההפרשות החלה רק יותר מחצי שעה לאחר לידתו של התינוק, והרי אם היא סימפטום לנזק מולד, מדוע לא דווח עליה קודם לכן? בית החולים טען לעומתם, בגרסה אשר התקבלה בבית המשפט, שלכל תינוק מבצעים אוטומטית שאיבה של הפרשות עם לידתו, כך שהדקות הראשונות לחייו אינן מדד (ומה גם שלוקח מספר דקות עד שההצטברות היא כזו שמובילה לחניקה).

באשר לניקוד האפגר הגבוה לו זכה התובע עם לידתו – השופטים קבעו כי הציון לא מהווה תמיד אינדיקציה למצבו של היילוד מבחינות מסוימות, ונראה שבציון אפגר גבוה בסמוך לאחר הלידה אין כדי לשלול קיום של פגם מוחי אצל העובר.

בית המשפט קיבל את דעתו של המומחה מטעם בית החולים אשר קבע בהגזמה ש"גם תינוק בלי מוח יכול להיוולד באפגר 10". לטענתו, את הכול עושות השליה והאמא עושות, וברגע שחובת ההוכחה על שמירת סימני החיים היא על הילד, יכולה להיות התדרדרות מאפגר 10 ל-0.

השופטים קבעו כי לא הוכח שהנזק הרפואי של התינוק נגרם במהלך הלידה ולא במסגרת חודשי ההריון ועל כן לא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזק לבין התנהלות הרופאים במהלך הלידה. השופט אמנם השתתף בצערם של התובעים, אך קבע כי למרות הכאב, לא ניתן לפסוק פיצויים לטובתם בגין רשלנות רפואית.

כך כתב השופט בפסק הדין:

"אעיר שתחושת האמפטיה לסבלם של התובע ומשפחתו היא תחושה מובנית בהתמודדות עם תיקים מסוג זה, אולם אסור לה שתשפיע על הכלל ועל התוצאה המשפטית. עם כל הצער, כאשר תובע נזיקי לא הצליח להוכיח התרשלות והקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק על פי מאזן ההסתברויות – דין תביעתו להידחות".