נזק נגרם כתוצאה מזיהום בגין הפסקת טיפול אנטיביוטי לאחר ניתוח

בית המשפט העליון דחה הבוקר (21.3.11) את ערעורו של בית החולים הדסה עין כרם בירושלים בגין רשלנות רפואית בניתוח בטיפול בפצועת פיגוע בשנת 1997. המשיבה, אשר הייתה בתקופה נשוא התובענה קטינה ירושלמית בת 14, הובהלה לבית החולים בגין פציעה בבטן וכוויות. באותו היום הוכנסה התובעת לחדר הניתוח וכתשעה ימים לאחר מכן, בעודה מאושפזת בבית החולים, לקתה בכשל רב מערכתי והלם ספטי. אלה נגרמו בשל אלח דם חמור אשר פיתחה התובעת. כתוצאה מכך היא סובלת כיום מנזקים נוירולוגים נרחבים. בית המשפט המחוזי, אליו הוגשה תביעה בעניין זה, קבע כי מדובר ברשלנות רפואית.

בפסק הדין במחוזי נכתב כי התובעת הגיעה לבית החולים בהכרה מלאה וללא כל עדות לחסר נוירולוגי או פציעת ראש. כמו כן, היא אובחנה כסובלת ממסמר בבטנה ומכוויות על פני כמחצית משטח גופה. לאחר טיפול ראשוני בחדר המיון, החלה התובעת להיות מטופלת באנטיביוטיקה משולשת רחבת טווח. בסמוך לכך, היא הועברה לחדר הניתוח לכריתת חלק מהמעי וגסטרונומיה.

עוד מאמרים בנושא:
זיהום לאחר טיפול רפואי בבית חולים, מתי תוגש תביעת רשלנות רפואית?

לאחר הניתוח התובעת הועברה לטיפול נמרץ ומצבה הרפואי החל להשתפר. שלושה ימים לאחר מכן היא הועברה למחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים לשם טיפול בכוויות. בעקבות מצבה הרפואי המשתפר, הפסיקו הרופאים את הטיפול האנטיביוטי. שלושה ימים לאחר הפסקת הטיפול, בסביבות השעה 6:15 בבוקר, לקתה התובעת בדום לב ודום נשימה. ליבה ונשימתה חזרו לעבוד רק לאחר ניסיונות החייאה בני רבע שעה. החל מכאן מצבה הבריאותי של התובעת רק התדרדר.
 

בני המשפחה: הפסקת האנטיביוטיקה גמרה את הילדה

בני המשפחה טענו בבית המשפט המחוזי כי ההחלטה על הפסקת הטיפול האנטיביוטי היא זו אשר הובילה להתדרדרות הקשה במצב בריאותה של התובעת. לטענתם, מדובר היה בהחלטה רשלנית וגם הדרך לקבלתה הייתה רשלנית. התובעים הפנו את בית המשפט לגיליון הרפואי בו ניתנה המלצה ברורה להמשיך טיפול אנטיביוטי למשך 10-14 ימים לאחר הניתוח. חרף כך, הטיפול הופסק על ידי החלטתו של מתמחה צעיר ותורן המחלקה "ולאחר התייעצות עם כירורגים". בדיקה של נוכחות הצוות הרפואי במקום העלתה כי ההתייעצות נעשתה עם רופא מתמחה נוסף, דרום אמריקאי במקור, אשר שימש כרופא תורן במחלקה הכירורגית בבית החולים.

בית המשפט המחוזי קבע כי טענות בית חולים הדסה לכך שהטיפול היה טיפול מונע בלבד – דינן להידחות. למרות כי  בגיליון הניתוח נכתב כי לא נמצאה נוכחות של תוכן מעי בחלל הבטן, בכל מקרה בו מנוקב מעי, הנחת המוצא היא כי יש להעניק טיפול זיהומי מונע. הרופאים הוסיפו כי טיפול אנטיביוטי כנגד זיהומים ניתן לאורך זמן רב כאשר מאובחן זיהום של ממש. לעומת זאת, לטענתם, טיפול מונע נמשך זמן קצר יותר. גם טענה זו נדחתה בבית המשפט.

עוד פסקי דין בנושא:
מי ישלם פיצויים בגין טיפול שיניים רשלני בצבא שגרם לזיהום בעצם?
האם התובע חירש בגין רשלנות רפואית בטיפול בזיהום?
כריתת אצבעות בעקבות זיהום לאחר רשלנות בניתוח להסרת ציפורן
מוות של מטופל מחיידק זיהומי בגין אי אבחון בחדר מיון
האם יש להטיל אשם תורם בגין התפתחות זיהום לאחר ניתוח?

בפסק הדין נכתב כי הבחירה בשיטת הטיפול וההחלטה להפסיק את האנטיביוטיקה בנסיבות מקרה זה לקתה ברשלנות וסטתה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת. הפסקת הטיפול האנטיביוטי במקרה זה הייתה חייבת להיות בהסתמך על המלצה של מומחה למחלות זיהומיות ולא מתמחה ברפואה כירורגית.

כמו כן, השופטים התייחסו גם לכך שהגיליון הרפואי לא כלל כל תיעוד בנוגע להתייעצות, כביכול, שנעשתה עם הרופאים האחרים בטרם הופסק הטיפול. כמו כן, לא צוינו השיקולים מאחורי ההחלטה ובגיליון היה דיווח לקוני בלבד – "טיפול הופסק לאחר התייעצות". בנוגע לקשר הסיבתי, בית המשפט קבע כי גם קשר זה הוכח כי התקיים. החיידק אשר תקף את דמה של התובעת היה רגיש לגנטמיצין, אחד משלושת סוגי האנטיביוטיקה אשר ניתנו לתובעת בטיפול נמרץ. אי לכך, אילולא הופסק הטיפול האנטיביוטי, ניתן לקבוע בוודאות שהתובעת הייתה מתאוששת ומתמודדת היטב עם הזיהום המסוכן.