האם אי ציון סיכון נדיר לפני ניתוח הוא העדר הסכמה מדעת?

האם רופאים אשר לא הזהירו מטופל לפני ניתוח, לגבי סיכון נדיר אשר ממנו הוא עלול לסבול, ומאפיין כל פעולה כירורגית אפשרית (לאו דווקא הניתוח נשוא התובענה), אשמים כלפי המטופל ברשלנות בניתוח? סוגיה זו, של הסכמה מדעת לקראת ניתוח בהתחשב בסיכונים של ההליך הרפואי, הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי.

התובע אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית בידו הימנית, אשר גרמה לו לכאבים ולתחושת תרדמת באצבעות כף היד. בעקבות בדיקות שעבר במרכז הרפואי אסף הרופא הופנה האחרון לביצוע ניתוח בשורשכף ידו. לפני ביצוע הניתוח קיבל התובע הסבר על ההליך הצפוי וחתם על טופס הסכמה לניתוח. הניתוח בוצע בהרדמה מקומית, ועבר בהצלחה.

סיכון נדיר מתפתח לאחר הניתוח

עם זאת, זמן מה לאחר הניתוח החל המערער לסבול מכאבים, מנפיחות בידו ומהפרעות בתפקוד. מסדרת בדיקות שעבר הסתמן כי הוא סובל מתסמונת RSD, שהתפתחה בעקבות הניתוח. התפתחות ה-RSD גרמה לתובע נכות מסוימת, בשל הפגיעה בתפקוד ידו.

בבית המשפט המחוזי לא חלקו הצדדים על כך שהסיכון ללקות ב-RSD בעקבות הניתוח לא הוסבר למטופל, ולא הייתה מחלוקת גם בעניין טיב הטיפול שניתן לתובע. לאור זאת, בית המשפט המחוזי דן רק בשאלת היעדר הסכמה מדעת מצד המטופל לניתוח, ובשאלת הקשר הסיבתי בין היעדר ההסכמה הנטענת ובין הנזק שנגרם לו.

האם מדובר בניתוח שבוצע ללא הסכמה?

בית המשפט קבע, בהסתמך על חוות דעותיהם ועדויותיהם של מומחים בתחום האורטופדיה, כי הניתוח שבוצע לתובע היה ניתוח פשוט ושכיח. כמו כן, ה-RSD הינו מצב נדיר, שהסיכון ללקות בו אינו מאפיין דווקא את הניתוח שבוצע, אלא יכול להתממש מעצם ביצוע פעולה כירורגית.

בהתאם לכך, קבעו השופטים כי הסיכון ללקות ב-RSD בעקבות הניתוח שבוצע לתובע אינו סיכון "משמעותי וממשי", אינו מטריאלי ובעיקר אינו מיוחד לניתוח הספציפי המדובר, לפיכך, רופאי בית החולים לא התרשלו בכך שלא יידעו את המטופל בדבר הסיכון ללקות בו.

ביחס לרכיב הקשר הסיבתי קבע בית המשפט, כי בבחינת מצבו של התובע עובר לניתוח אל מול הסיכון הקלוש הכרוך בו, עולה המסקנה שלא ניתן להניח שהתובע היה מסרב לניתוח לו היה מוסבר לו הסיכון שבהתפתחות RSD. בעניין זה מציין בית המשפט כי הסיכון בהתפתחות RSD עשוי לנבוע גם מעבודתו של התובע בעבודות שיפוצים, ובכל זאת ממשיך הוא לעסוק בעבודה זו גם כיום.