הסכמתו של חולה אשר הושגה כאשר הוא נתון תחת טשטוש

רופאים ביצעו בדיקה רפואית חודרנית במטופלת, בשל חשש לסרטן, וזאת לאחר שהם מחתימים אותה על טופס הסכמה מדעת כאשר היא מטושטשת על שולחן הניתוחים. האם מדובר ברשלנות רפואית והאם קמה למטופלת זכות לתבוע פיצויים מבית החולים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון, וזאת לאחר דחיית תביעתה של המטופלת בבית המשפט המחוזי.

המערערת, נכה ילידת 1959, סבלה כבר משחר ילדותה מדפורמציה בכף רגל שמאל. בגיל 28 החלה המטופלת לסבול גם מכאבים בכתף ימין. טיפול סימפטומטי אשר ניתן למערערת לא הואיל לה, והיא פנתה למיפוי עצמות וצילומי רנטגן. תוצאות בדיקות אלו הצביעו על קליטה דיפוזית. כחצי שנה לאחר מכן הגיעה המערערת לבית חולים כרמל ואושפזה במקום לצורך ניתוח ברגלה השמאלית. יומיים לאחר מכן המערערת נותחה ובוצעה ביופסיה בכתפה הימנית בעקבות חשד לקיומו של גידול בכתף.

הרופאים, אשר היו זקוקים לאבחן באופן ברור את סיבת הקליטה הדיפוזית, החליטו לשנות את מהלך הניתוח. ההחלטה על השינוי הנ"ל התקבלה בסמוך לניתוח וזאת משום שהוחלט כי הממצא בכתף מחייב ניתוח בהול יותר מהניתוח ברגל. למעשה, המערערת הוחתמה על ניתוח ברגל ויומיים לאחר מכן, כאשר שכבה על שולחן הניתוחים ולאחר שקיבלה תרופות מטשטשות (הניתנות לחולה בטרם הוא מועבר לחדר הניתוח מהמחלקה האורטופדית) הוחתמה היא על טופס הסכמה מדעת לניתוח בכתף.

עוד פסקי דין בנושא:
תביעה נגד חוקר פרטי בגין פגיעה באוטונומיה עקב מתן עדות שקר
פגיעה באוטונומיה של נפגעת גזזת עקב אי יידוע בדבר הסיכון המוגבר לחלות
חתימה על טופס הסכמה מדעת אך פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה
פגיעה באוטונומיה בגין ניתוח לאחר המוות ללא הסכמה מדעת
פיצויים בעקבות הסרת שיער בלייזר ופגיעה באוטונומיה

המערערת שוחררה מבית החולים לאחר חמישה ימים, והרופאים לא אבחנו דבר בניתוח בכתפה. עם זאת, כתוצאה מנזקים אשר נגרמו במהלך הניתוח בכתף, נותרה למערערת נכות בשיעור 35% לצמיתות וזאת בגין "קפיאת הכתף". בעקבות האירועים, הגישה המערערת תביעה כנגד בית החולים בגין רשלנות רפואית בניתוח. לטענתה, הרופאים התרשלו כלפי בכמה מובנים. ראשית, לא ניתנה על ידה הסכמה מדעת לניתוח בכתף והעובדה שההסכמה נחתמה כאשר היא מטושטשת לפני ניתוח מעידה על כך. כמו כן, נטען כי רשלנות רפואית נפלה גם בהחלטתם הראשונית של הרופאים לבצע את הביופסיה בכתף. בנוסף, המערערת הוסיפה כי הביופסיה נעשתה באופן רשלני אשר הסב לה נזק.

לא מדובר ברשלנות אלא בפגיעה באוטונומיה

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה והמערערת פנתה והגישה ערעור על כך לבית המשפט העליון. בפסק הדין נקבע כי לא הוכחה רשלנות רפואית מבחינת הרופאים, הן בקבלת ההחלטה על ביצוע הביופסיה, והן באופן ביצוע הבדיקה הלכה למעשה. זאת ועוד, השופטים סברו כי המערערת הייתה מסכימה – ככל הנראה – לבדיקת הביופסיה. אי לכך, לא ניתן לקבוע כי העדר ההסכמה מדעת הוא זה אשר גרם את הנזק האמור. עם זאת, בית המשפט פסק פיצויים למערערת בשל נזק לא ממוני אשר נגרם לאחרונה בגין ה"פגיעה באוטונומיה". המערערת זכתה אפוא לפיצוי בגין הפרת זכותה החוקית לקבל החלטה מודעת בטרם נעשים טיפולים רפואיים חודרניים ומסוכנים בגופה.

עוד מאמרים בנושא:
פגיעה באוטונומיה: מתי תוגש תביעה בגין רשלנות רפואית?

למעשה, בפסק הדין נכתב כי הרופאים הפרו את חובתם לקבל הסכמתה של המטופלת לטיפול. מדובר אפוא בפגיעה יסודית בזכותה של המערערת כאדם לכבוד ואוטונומיה. ראשית, השופטים סברו כי נזק זה הינו נזק בר פיצוי (כשם שניתן לפצות אדם בגין נזק לא רכושי כגון כאב וסבל). אדם זכאי לפיצוי בגין פגיעה באינטרס לא מוחשי שלו. עניין זה הוכר על ידי בתי המשפט בערכאות השונות ובשורה של פסקי דין. לדוגמא, הוכרה זכותו של אדם לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו לאחר פגיעה בזכות יוצרים שלו. כמו כן, אדם אשר אושפז בכפיה במוסד לחולי נפש זכה אף הוא לפיצויים בגין הפגיעה בכבודו וחירותו. בפסק הדין נכתב כי על רקע זה יש לראות גם בזכותו של אדם לאוטונומיה על גופו כזכות שפגיעה בה מקימה לאדם זכאות לפיצוי מהמזיק.