הוספת חוות דעת רפואית במהלך תביעת רשלנות רפואית לאחר החלפת עו``ד

תביעות רשלנות רפואית נשענות על פי רוב על חוות דעת רפואיות מטעם בעלי הדין ו\או בית המשפט. המערכת המשפטית אינה רואה בעין יפה בקשות לביטול מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, אך ישנה ליברליות מסוימת כלפי הוספת חוות דעת רפואיות נוספות במהלך הדיונים.

בקשה בעניין זה אושרה על ידי בית המשפט העליון, למרות דחייתה בערכאות השלום והמחוזי. בית המשפט השלום דחה את בקשתה של התובעת להציג חוות דעת רפואית נוספת במהלך הדיון, וקבע כי אין לקבל את טענותיה שחוות-הדעת הראשונה לא נדרשה לכל פרטי הרשלנות. בית המשפט דחה את הבקשה משום שלדידו היה מדובר ב"מקצה שיפורים" ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחור. השופט הדגיש שלא מדובר בחוות-דעת "נוספת", בתחום רפואי אחר, אלא בחוות-דעת "משפרת", שנתבקשה לאחר שחל שינוי בייצוגה של המבקשת.

המבקשת ערערה על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את בקשתה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא וניכר שהחלפת עורך דינה של המבקשת הינו הבסיס לבקשתה. התובעת לא התייאשה והגישה ערעור נוסף לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון הופך את ההחלטה

לשמחתה של התובעת, בית המשפט העליון הפך את החלטות הערכאות הנמוכות וקבע כי יש להתיר לה להציג חוות דעת רפואית נוספת בעניינה. השופטים בערכאה העליונה כתבו בפסק הדין כי למרות שעל פי רוב בית המשפט העליון לא מתערב בהחלטות שעניינן ניהול הליך, יש לנהוג בעניינה של התובעת דנא בגמישות. 

השופטים קבעו כי למרות שייתכן ומדובר ב"מקצה שיפורים", ניסיון משפטי זה אינו פסול מניה וביה. בעלי דין חותרים כל הזמן לשפר את בסיס תביעתם, ולא בהכרח מהלך זה הינו מוקצה בטרם נעשה. בית המשפט העליון סבר כי ישנם מקרים בהם "מקצה שיפורים" זה יכול להביא לשיפור ההליך המשפטי, תוך פילוס דרכו של בית המשפט אל האמת, בין סבך חוות הדעת הרפואיות הסותרות.

השופטים סיכמו את פסק הדין באופן הבא – "בסופו של יום, האיזון הוא בין שיקולים מתחרים ובכללם תום-ליבו של מבקש התיקון, האינטרס בדבר בירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת והצורך בשמירה על יעילות הדיון ועל ניהול מושכל של ההליך. כך בכלל, וכך גם בכל הנוגע לתיקון כתב תביעה המתבטא בצירוף חוות-דעת רפואית".