הולדה בעוולה, האם רשלנות רפואית?

האם כאשר רשלנות הצוות הרפואי מובילה ללידה של תינוק הסובל מנכות קשה או מומים תמידיים וחשוכי מרפא, נוצרת עילה לתביעת הרופאים בטענה כי "טוב היה לי מותי מחיי"? הולדה בעוולה הינה אחת העילות הנפוצות ביותר בתביעות בגין מקרים של רשלנות רפואית בהריון.

טענה זו, הוכרה בישראל על ידי שופטת בית המשפט העליון, מרים בן פורת בפסק דין זייצוב. בפסיקה זו, משנת 1982, עולה שאלה משפטית ופילוסופית רמת מעלה. שופטי בית המשפט העליון בפרשת זייצוב נחלקו לשני מחנות כאשר שני שופטים סברו כי יש להכיר בטענה, ואילו השניים האחרים גרסו שאין להכיר בה. השופט החמישי קבע כי יש להותיר למחוקק לבחון סוגיה זו.

שופטים בישראל נוטים להכיר בטענת "הולדה בעוולה" רק במקרים קשים כאשר ברור כי הסבל הנגרם לתינוק הינו גדול ובלתי הפיך עד כדי שהיה עדיף לו מותו מחייו. עם זאת, מיעוט הפסיקות והדיונים בסוגיה זו מהווה ערפל של עמימות בנוגע לדעת המשפט בנושא.

כיצד יש להוכיח טענת "הולדה בעוולה"?

הוכחת טענת "טוב לי מותי מחיי" איננה דבר פשוט כלל ועיקר. בתחילה צריכים התובעים להוכיח כי הרופאים כשלו באבחון מום, או שלא אבחנו כי העובר גדול מדי וביצעו לידה רגילה במקום ניתוח קיסרי.  למעשה, הולדה בעוולה יכולה להיגרם בגין אבחון שגוי במהלך ההריון, אי הפניה לבדיקות המתאימות, ביצוע לידה באופן רשלני לאחר הריון תקין ועוד. במרבית המקרים מדובר בהתנהלות של רשלנות רפואית במהלך ההריון, ולעיתים נגרמת הולדה בעוולה בגין רשלנות בלידה.

העברת מידע שגוי בין הרופא למטופלת (כגון אי-שמירה על שקיפות מוחלטת בין הצדדים), או אי הפנייה לבדיקה טובה ומעמיקה יותר אשר יש לצפות מן הצוות הרפואי כי יבצע אותה במסגרת מבחן ה"רופא הסביר" (למשל, בדיקת אולטרסאונד מורחבת במידה וההיריון מוגדר הריון בסיכון, או בדיקות גנטיות על מנת לבדוק אם מחלה מסוימת עברה מההורים לעובר) יכולים להוות גם הם עילה להגשת תביעה הנתמכת בטענת "הולדה בעוולה".

לאחר שהוכחו אחת או כמה מהטענות הללו, יש לבחון האם המום הינו "קל" או קשה" (שאלה אשר אין עליה תשובה חד משמעתית בפסיקה), האם ניתן היה מבחינה קלינית לבצע את ההיריון והאם במידה וכל האמור התקיים – עדיין היו בוחרים ההורים (על פי התרשמות הרופא) לבצע את ההפלה.

מהי תקופת ההתיישנות בתביעה בגין "הולדה בעוולה"?

מכיוון כי מדובר בנזקים אשר נגרמו לתובע בגין רשלנות הצוות הרפואי בעת המעקב אחר ההיריון, יחל מרוץ ההתיישנות, בן שבע השנים, להיספר ביום בו ימלאו לנפגע 18 שנים. אי לכך, תביעת "הולדה בעוולה" יכולה להיות מוגשת לבית המשפט עד הגיעו של התובע לגיל 25.

ידועה פסיקה של קטינה, באמצעות הוריה, שבגיל שמונה התפרצה אצלה מחלה תורשתית נדירה, אשר לא אובחנה במהלך ההיריון, למרות בקשתה של האם (ביודעה על המחלה הגנטית) לבדוק סיכויי המחלה. בית המשפט קבע סכום פיצויים של כ-14 מליון שקל לטובת הקטינה בגין התרשלות הצוות הרפואי בלידתה.

התובעים והנתבעים בתביעות רשלנות רפואית ב"הולדה בעוולה"?

את התביעה בשמו של הקטין יגישו הוריו שכן הם האפוטרופוסים שלו כברירת מחדל על פי חוק האפוטרופסות. התביעה תוגש נגד בית החולים (במידה והוא פרטי), משרד הבריאות והמדינה (במידה ומדובר בבית חולים ממשלתי) או קופת החולים (כאשר בהנהלתה עובד המוסד הרפואי). חשוב לדעת כי בד"כ לא תוגש התביעה כנגד הרופא באופן אישי.

מצוידים בחוות דעת של מומחה רפואי בתחום נשוא התביעה, ינסו ההורים להוכיח כי הצוות הרפואי התרשל באבחון המומים או באי-הפנייה לבדיקות המתאימות בזמן, ואי לכך נולד ילדם כאשר הוא סובל מנזק בלתי הפיך ההופך את חייו לקשים עד כדי כי היה עדיף לו מותו.

מהן טענות הנתבעים הנפוצות?

הנתבעים יטענו לרוב כי האם חתמה על טופס הסכמה מדעת אשר בו היא מאשרת שהבדיקות שלפניה אינן יכול לגלות את כל הפגמים והמומים. עוד יטען על ידי הרופאים בבית המשפט כי האם ידעה שניתן היה לבצע בדיקות מקיפות יותר באופן פרטי.