רשלנות רפואית במהלך הריון - אי החלת כלל הדבר מדבר בעד עצמו

האם יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי רופאי בית החולים "רבקה זיו" בצפת, עקב הולדתו בעוולה של תינוק הסובל משיתוק מוחין? האם הרופאים לא הביאו את ההורים להפסיק את ההריון, למרות אבחון הריון בסיכון ופערים גדולים בין גיל העובר לגודלו במהלך הבדיקות לפני הלידה? ההורים טענו כי יש להעביר את נטל ההוכחה מחמת תחולת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", בעוד בית החולים והרופאים המטפלים סברו כי תנאי הכלל אינם חלים במקרה דנן.

תביעה אשר עניינה רשלנות בהריון, מתוקף היותה תביעה נזיקית, עוסקת לא אחת בתחולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". משמעות הכלל היא העברת נטל הראיה לכתפיו של הרופא במקרים בהם לנפגע אין יכולת לבחון מה גרם לנזק. מקרים אלו הינם מקרים בהם לתובע לא הייתה יכולת לדעת מה היו נסיבות המקרה שהסב לו נזק, והנזק נגרם על ידי נכס שלבית החולים או הרופאים הייתה שליטה מלאה עליו. כמו כן, על מנת שבית המשפט יעביר את נטל הראייה, עליו להיות סבור כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי התובע. 

    במילים פשוטות - מתי יחול הכלל להעברת נטל הראיה? 

1. אי ידיעה או העדר אפשרות לדעת מהן הנסיבות שגרמו לנזק.
2. לבית החולים ואו הרופא הייתה השליטה המלאה על הנכס שגרם לנזק.
3. לבית המשפט נראה כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהייתה התרשלות מצד בית החולים ואו הרופא, מאשר עם המסקנה שלא הייתה התרשלות.

ההורים ידעו כבר בשבוע ה-30 על הסכנות להריון

המקרה שלפנינו הינו סיפורו של תינוק אשר נולד בניתוח קיסרי במשקל של 633 ג’, כאשר הוא סובל מפיגור שכלי קשה בעקבות התפתחות איטית ברחם. הוריו טענו כי הרופאים התרשלו בתפקידם משום שלא הביאו לידיעתם את הסיכונים בהיוולדות העובר במשקל כה נמוך, ועל כן נולד בנם בעוולה (קראו גם על רשלנות בלידה).

השופטת קבעה במקרה דנן כי לא ניתן להחיל את הכלל, זאת בשל אי התקיימות התנאי הראשון והתנאי השלישי. הלכה פסוקה היא שהמועד הרלבנטי לידיעת התובע אודות הנסיבות שנגרמו לנזק הוא מועד התרחשות התאונה. השופטת קבעה כי על פי המגמה המשפטית כיום - מקום בו אין עמימות בשלב המשפט באשר לנסיבות אירוע הנזק, אין תחולה לכלל הדבר מדבר בעדו.

כתוצאה מכך, מאחר שבמקרה זה היה ידוע לכל מה גרם לנזק, לטענת התובע - מחד גיסא התפתחותו הלא תקינה של העובר ברחם, שאינה תלויה ברופאים, ומאידך גיסא האיחור גילוי מומו להורים ובהסברת סיכוייו לחיות - הרי לא נתקיים היסוד הראשון של הכלל. משמע, הגורם לנזק לגרסת התובע, ידוע - התרשלות הרופאים, לכאורה, במתן ההסברים באשר לסיכוייו של התובע לחיות ושכנועם את אם התובע להולידו. לפיכך, מאחר שהנסיבות שהביאו לנזק ידועות היום, לא הייתה עמימות והתנאי הראשון לא התקיים.

השופטת קובעת כי הסבירות הגבוהה היא שהרופאים פעלו כראוי

השופטת ציינה כי דין טענה זו להדחות כבר מהטעם הזה, אך בכל זאת פירטה גם את סתירתו של התנאי השלישי. השופטת קבעה כי הנזק לעובר לא נגרם על ידי הרופאים, והשאלה אם להביא את העובר לאוויר הייתה נתונה בידי ההורים. לפיכך נטל השכנוע להראות כי המידע לא נמסר להם במלואו, או כי המידע שנמסר להם היה מטעה ולא מספק, הוא על ההורים.

השופטת הוסיפה וקבעה כי כאשר הרופא ביצע את בדיקת האולטרא סאונד אשר גילתה כי ישנו פער בין גיל ההיריון לגודל העובר, הופנתה האם על ידו לביצוע בדיקה נוספת. הרופא הפנה את האם לבית החולים מיד עם תוצאות הבדיקה השנייה, אשר הצביעה על פער של 5 שבועות. השופטת קבעה כי התובעת הובהלה לבית החולים בשבוע ה-30 להיריונה, כאשר היא יודעת שהתינוק בסיכון וייתכן ויוולד לה תינוק אשר יסבול מפיגור בינוני ומעלה. עם זאת, ההורים גמרו אומר להביא את הילד לעולם ועל כן לא נולד הוא בעוולה.