הגברת הסיכון לנזק, האם רשלנות רפואית?

לא כל אחד מגיע לבית החולים ברגע הראשון בו הוא מרגיש כאב או עולה בליבו חשד להתערערות מצבו הבריאותי (לדוגמא, פעמים רבות אנו חשים בכאבי גב ולא אצים לקבוע פגישה אצל אורטופד). האם רופא המגביר את סיכוייו של החולה לסבול מנזק, למרות שהמטופל הגיע לבית החולים כאשר הוא כבר נמצא בקבוצת סיכון מסוימת (המחלה בגופו התפתחה), אשם ברשלנות רפואית כלפיו?

במילים אחרות - האם הגברת הסיכון להיווצרות הנזק מהווה רשלנות רפואית? סוגיה זו נידונה לא אחת בערכאות המשפטיות, ולמרות שכל מקרה נבחן לגופו (תרתי משמע), על פי רוב קובעים השופטים כי הרופא אחראי לנזק שנגרם לנפגע גם במקום בו הסכנה הייתה קיימת.

הלכה פסוקה בתחום הרשלנות הרפואית היא שהגברת הסיכון מהווה בסיס לקשר סיבתי. מקום שעקב רשלנות של הצוות הרפואי, הוגבר סיכון הצפוי לחולה שלא לצורך, ניתן להניח בבית המשפט כי הגברת הסיכון המיותרת היא שהסבה את הנזק. מן הפסיקה ידוע כי די גם בהגברה קלה של הסיכון, אך כאמור – כל מקרה נבחן באופן אמביוולנטי.

דוגמאות וסוגיית ה"אשם תורם"

לדוגמא, אישה מגיעה לבית החולים על מנת ללדת עובר יחסית גדול, וקיים סיכוי מסוים לאירוע פרע כתפיים. במידה והרופא המיילד לא יבחן את האפשרות של ביצוע הלידה בדרך של ניתוח קיסרי, קמה כנגדו עילה בגין רשלנות רפואית בלידה או רשלנות בהריון.

דוגמא נוספת – חולה מגיע לבית החולים כאשר הוא סובל מטרשת עורקים כליליים (מחלה המתפתחת במשך כמה שנים ומאופיינית בהיצרות עורקי הלב). החולה מלין באוזני מטפלו על כאבים בחזה ולחץ דם גבוה, והרופא מעניק לו טיפול על ידי משככי כאבים ומשחרר אותו. מדובר בחולה אשר היה בסיכון לסבול מהתקף לב, אך הטיפול הרשלני בבית החולים הגביר סיכון זה. אי לכך, הרופא בבית החולים ששחרר את המטופל ולא קבע כי עליו לעבור צנתור דחוף – אשם ברשלנות רפואית כלפיו.

שימו לב, ישנם מקרים בהם הסיכוי לסבול מן הנזק היה גדול אך לא מוחלט, ורשלנותו של הרופא הייתה פחותה מרשלנותו של המטופל. במצבים מסוג זה יכול בית המשפט לקבוע לחובתו של התובע אשם תורם ולגזור אותו מסכום הפיצויים שיפסק בעבורו.