דיכאון לאחר לידה רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?

לאחר הלידה חווה היולדת שינויים הורמונליים אשר עלולים לגרום לתנודות דרמטיות במצב הרוח. מדובר בתופעה נפוצה בקרב יולדות, אשר יכולה להימשך מספר שבועות ולרוב חולפת מעצמה ואינה מחייבת טיפול מיוחד.

עם זאת, דיכאון לאחר לידה יכול להופיע עד שנה לאחר הלידה והוא נמשך תקופה ארוכה ועוצמתו חזקה יותר. התסמינים של דיכאון לאחר לידה הם: עייפות וחוסר אנרגיה, מצב רוח ירוד, הפרעות שינה, אובדן יכולת ההנאה ועניין, תחושות אשמה וייאוש, התקפי חרדה, שינויים בהרגלי האכילה, מחשבות אובדניות וכדומה. 

הטיפול בדיכאון לאחר לידה מחייב קבלת עזרה מקצועית באמצעות שיחות עם איש מקצוע, כמו פסיכולוג או פסיכיאטר ומתן טיפול תרופתי לפי הצורך. מטרת הטיפול היא לאזן את התחושות אשר גורמים לעצבות ולדיכאון ולנסות להבין ולקבל את המצב החדש כחיובי באמצעות טיפוח מחשבות וגישה חיובית. 

רשלנות רפואית בדיכאון לאחר הלידה יכולה לבוא לידי ביטוי במעקב לקוי אחר מצבה של המטופלת, למרות הופעת תסמינים חמורים של דיכאון, או במתן טיפול שאינו מקצועי, בניגוד לפרקטיקה המקובלת בענף הרפואה, מתן תרופות פסיכיאטריות שאינן מתאימות למצבה של המטופלת ועוד. 

רשלנות בהשגחה במצב של דיכאון לאחר לידה

אדם אשר הגיע עם אשתו לבית החולים, לשם לידת בנו הבכור, לא האמין כי הלידה שלפניו תהיה תחילתה של מסכת טיפולים קשה אשר תיגמר במותה של רעייתו. הלידה המדוברת הייתה אמורה להיות לידה שגרתית ובני הזוג, בשנות ה-30 לחייהם, ציפו לילדם הראשון. חרף כל אותות האזהרה, טוען כיום הבעל, הצוות הרפואי בבית החולים לא השכיל לשמור על אשתו לאחר הלידה וזו הצליחה לשלוח יד בנפשה.

הבעל הגיש, בעקבות המקרה, תביעה נזיקית כנגד בית החולים, וזאת בגין רשלנות רפואית בלידה. לדבריו, בית החולים היה אחראי למותה של אשתו. הבעל ציין בכתב התביעה כי האישה לקתה בעקבות הלידה בדיכאון קשה שלאחר לידה, ולמרות שהיא ניסתה להתאבד שלוש פעמים בשבוע שלאחר מכן, הצוות הרפואי התרשל בשמירה עליה.

על פי עובדות התביעה, המנוחה הגיעה לבית החולים, שבוע לאחר הלידה, וזאת משום שבלעה מספר רב של תרופות וכדורים בביתה, שעות ספורות בלבד לאחר הברית של בנה הבכור. לאחר שסיפרה על המעשה לבעלה, שלקח אותה לבית החולים במהירות. הפסיכיאטר בחדר מיון קבע כי אין מקום לאשפז את האישה בכפייה והורה כי היא תאושפז מול חדר האחיות במחלקה הפנימית בחדר בו החלון נעול.

המנוחה אכן הועברה לחדר כאמור. למחרת בבוקר, האישה דיברה עם הצוות הרפואי והביעה בפני האחיות והרופאים את רצונה למות. כמו כן, בשלב מסוים האישה ניסתה לברוח מן המחלקה כדי לבצע את זממה אך נחסמה על ידי אנשי הצוות. הכונן הפסיכיאטרי בבית החולים ערך למנוחה, בעקבות ניסיון הבריחה, אבחון בשעות הצהריים של אותו היום. בסיכום הבדיקה נכתב כי המנוחה נמצאת במצב רוח ירוד והיא סובלת מדיכאון, חוסר החלטיות וייאוש רב. נקבע כי לאור מעשיה, המסוכנות הנשקפת לחייה גבוהה והיא זקוקה לשמירה במשך כל שעות היממה.

הפסיכיאטר המליץ על אשפוז כפוי

מצבה של האישה לא השתפר. גם ביום שלמחרת, במהלך ביקור מומחה לפסיכיאטריה במחלקה, היא סיפרה לו כי היא מעוניינת להתאבד ושוקלת לקפוץ למותה ממקום גבוה. כמו כן, היא סיפרה כי היא ערכה בבוקר טקס פרידה מבעלה. המומחה, אשר בדק את המנוחה, קבע כי היא סובלת ממצב פסיכוטי קשה עם סיכון אובדני. אי לכך, המומחה ביקש להורות על אשפוזה של המנוחה באופן כפוי. הוראה כאמור אכן יצאה לפועל והיא הייתה אמורה להתאשפז בבית החולים בסמוך למקום מגוריה. כמו כן, נקבע כי עד להעברתה לבית החולים יש להציב עליה שמירה צמודה.

במהלך אותו היום, האישה לא וויתרה על ניסיונותיה לשים קץ לחייה אך שני ניסיונות התאבדות נוספים נבלמו. בשלב מסוים, נערכה למנוחה בדיקה והתגלה כי היא נטלה כמות גדולה של כדורי אקומול. אי לכך, היה צורך להשאירה בבית החולים לטיפול, וההעברתה נדחתה לפי שעה. החלטה זו, טען כיום הבעל הייתה ההחלטה הגורלית ביותר בחייה של רעייתו המנוחה. בשעות הערב של אותו היום המנוחה הצליחה להתחמק מחדרה, לעלות לקומה הגבוהה ביותר במגדל האשפוז ולקפוץ אל מותה.

התובע טען, בהתבסס על חוות דעת רפואית של מומחה לפסיכיאטריה, כי אם המנוחה הייתה מקבלת את ההשגחה הראויה, אין ספק שמותה היה נמנע. כמו כן, המומחה העריך כי המנוחה הייתה חוזרת לתפקד באופן נורמאלי לחלוטין שכן דיכאון לאחר לידה איננו מחלה חשוכת מרפא.