החולה לא דיווח לרופאים על שינוי במצב הבריאותי - אשם תורם ורשלנות רפואית

האם תובעת אשר נמנעה מלחשוף בפני רופאיo צבאיים בעת גיוסה את מצבה הבריאותי, אשמה גם היא באיחור באבחון גידול סרטני בראשה? תביעה בגין רשלנות רפואית בעניין זה הוגשה לפתחו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי גם לתובעת היה חלק באבחון המאוחר של מחלת הסרטן.

התובעת, ילידת 1977, הייתה בזמן הגשת התביעה חיילת משוחררת וסטודנטית לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון. במהלך השנים 1994-1995 פנתה התובעת לרופא מטפל, מומחה לרפואת אף אוזן וגרון, בתלונות על ירידת שמיעה. הרופא הפנה את התובעת לבדיקת שמיעה והיא נבדקה במכון השמיעה "בת קול".

תוצאות הבדיקה הראו ירידה בשמיעה באוזן שמאל ואסימטריה בתדרים מסוימים. בעקבות התוצאות הפנה הרופא המטפל את התובעת לבדיקת BERA אשר בוצעה לאחר כחודש. הבדיקה מצאה כי אוזן ימין תקינה, אך באוזן שמאל – "לא ניתן היה לזהות גלים" (כמצופה מהבדיקה). תוצאות בדיקת ה-BERA הובאו לידיעת הרופא המטפל אך האחרון קבע כי הבדיקה "לא העלתה כל ממצא מיוחד", ולפיכך – לא הופנתה התובעת לבדיקה נוספת.

התובעת לא מדווחת לרשויות הצבא על הבדיקות

בינואר 96, לאחר כחודש, התגייסה התובעת לצה"ל ובחרה שלא לעדכן את רשויות הצבא בשינוי שחל בבריאותה. כמו כן, התובעת לא הציגה בפני גורמי הרפואה הצבאיים את תוצאות בדיקת השמיעה ובדיקת ה-BERA. רק לאחר כשבעה חודשים חלה החמרה במצב השמיעה של התובעת, והיא פנתה לראשונה לאבחון במסגרת הצבאית.

התובעת הופנתה למומחה ברפואת אף אוזן גרון, אשר בשים לב לתלונותיה ולתוצאות בדיקת השמיעה ובדיקת ה-BERA, הפנה אותה למספר בדיקות. במסגרת הבדיקות אובחן גידול בראשה של התובעת, ובעקבות תוצאות בדיקת ה-BERA, בה לא ניתן היה לזהות גלים באוזן שמאל, הומלץ על "המשך טיפול בדחיפות".

לאחר מספר ימים נקבע לתובעת פרופיל 24 זמני והיא שוחררה מהשירות לצמיתות. בהמשך נותחה התובעת, הגידול נכרת מראשה, אך נותרה היא סובלת מנכויות שונות כגון חולשה של שרירי הפה, מצב השמיעה באוזן שמאל לא הוטב והתובעת אף נאלצה לעבור ניתוח נוסף בגין דליפת נוזל שידרה מהאף.

האם הייתה רשלנות של הרופא? האם הייתה רשלנות של המטופלת?

התובעת הגישה תביעה כנגד הרופא המטפל אשר לא הפנה אותה לבדיקות מעמיקות למרות תוצאות בדיקת ה-BERA מלפני הגיוס. עם זאת, בבית המשפט עלתה גם סוגיית ה"אשם תורם" כנגד התובעת. האם העובדה שהתובעת לא דיווחה לרשויות הצבא ביום גיוסה על השינויים במצבה הבריאותי, ובכך החמירה את הנזק, מהווה רשלנות רפואית מצידה. במילים אחרות, האם גם על כתפיה של התובעת מוטלת האשמה בכך שמצבה הבריאותי התדרדר עד לכדי הנזקים המתוארים בכתב התביעה?

התובעת טענה כי לא דיווחה לצבא משום שערכה את הבדיקות לקביעת הפרופיל בכיתה יא’ ובמהלכן דיווחה כבר לצבא בנוגע למצבה הבריאותי המדויק. הרופא המטפל, הנתבע, טען כי יש להטיל לחובת התובעת אשם תורם מכריע, משום שבמידה והייתה האחרונה מדווחת על מצבה הבריאותי הרלבנטי, יכול להיות שהיה הגידול מתגלה מוקדם יותר (ואי לכך, לא היו נגרמים לתובעת הנזקים נשוא התובענה).

אשם תורם - 15%

בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענות ההגנה וציין כי בדרך התנהלותה של התובעת היה כדי לתרום לאיחור באבחון. השופטת כתבה בפסק הדין שמחובתה של התובעת היה לדווח לרשויות הצבא על השינוי שחל בשמיעתה בפרק הזמן שחלף מאז התייצבותה בפני גורמי הרפואה כמועמדת לשירות בטחון (מלש"ב) ועד לגיוסה. השופטת קיבלה את טענותיו של הרופא כי בעקבות דיווח זה, אשר אינו אלא בבחינת "עדכון פרטים אישיים/רפואיים", הייתה התובעת זוכה להמשך מעקב / בירור רפואי במסגרת הצבאית.

"התנהלותה זו של התובעת, לה לא ניתן כל הסבר, אינה סבירה בעיני ויש בה משום תרומת רשלנות, אותה מוצאת אני להעמיד על 15%", כתבה השופטת בפסק דינה.