האם רופא אשר דיווח לפי חוק כלי ירייה התנהל ברשלנות כלפי מטופל?

סעיף 11א(ב)(1) לחוק כלי ירייה קובע כי חלה על רופא חובת דיווח כאשר הוא מטפל במטופל שנודע לו שהוא מחזיק נשק והוא סבור כי יש בכך משום סכנה למטופל ו/או לסביבתו. סעיף 12ב(א) לפקודת התעבורה קובע חובת דיווח דומה על רופא כאשר הוא מאבחן אצל מטופל מחלה והוא סבור כי נהיגתו של האחרון תסכן אותו ו/או את הציבור. במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט השלום בחיפה, אדם הגיש תביעה כנגד רופא בכך שהאחרון "דיווח" עליו לגורמים במשרד הפנים ובמכון לבטיחות בדרכים. כתוצאה מהדיווח, טען התובע, הוא פוטר מעבודתו ורישיון הנהיגה שלו נפגע.

יש להדגיש כי הרופא הנתבע הינו רופא כללי אשר התובע הגיע לביקור אצלו על מנת לזכות באישור לשם החזקת נשק. הרופא, אשר לא הכיר את התובע, בחן את תיקו הרפואי ומצא שם עדויות באשר למצב בריאותי בעייתי. אי לכך, הוא הפנה את התובע לבדיקות מעבדה. התובע הביע מורת רוח באשר לאי חתימה על הטופס באופן מיידי, והחל להשתלח ברופא. עם זאת, הרופא סירב לחתום על האישור הרפואי. התובע הלך לבצע את הבדיקות, וכאשר הוא חזר לרופא זה הבחין שאכן המטופל סובל מבעיות שונות.

אי לכך, הוא הפנה אותו פעם נוספת לבדיקות מעמיקות וספצפיות. כעת, חמתו של התובע בערה בו והוא החל להתנהג כלפי הרופא באלימות מילולית חריפה. יתרה מכך, בשלב מסוים הוא אף הגיש כנגד האחרון תלונה בקופת חולים בגין "דברים מוזרים שמתנהלים במרפאתו". התביעה דנן הוגשה בעקבות מכתבים שנשלחו על ידי הרופא למשרד הפנים (באשר לנשק) ולמכון לבטיחות בדרכים (באשר לנהיגה).

במכתבים אלה, הרופא תיאר את התנהגותו של המטופל בפניו והמליץ לשלוח את האחרון לפסיכיאטר (על מנת שזה יבחן האם הוא כשיר לשאת נשק ו/או לנהוג). כתוצאה מהמכתבים הנ"ל, התובע - אשר עבד באבטחה - איבד את מקום עבודתו ופוטר על אתר. בעקבות האירועים, התובע הגיש את התביעה דנן בגין רשלנות רפואית מבחינתו של הרופא. לדבריו, הרופא גרם לו לנזקים כלכליים עצומים ועל כן הוא זכאי לפיצוי בשל התנהגותו.

הבדיקות הפסיכיאטריות מוכיחות את חששות הרופא

בית המשפט בחן את נסיבות המקרה וקבע כי דין התביעה להידחות. בפסק הדין נקבע כי מכתביו של הרופא, נשלחו בהתאם להוראות החוקים הרלבנטיים, וכללו דיווחים מוצדקים. דהיינו, נקבע כי היה על האחרון לפעול כאמור. יודגש כי התובע אכן עבר בדיקה אצל פסיכולוג וזו איששה את חששותיו של הרופא באשר למצבו הרפואי הנפשי של התובע.

בפסק הדין נקבע כי ממצאי הבדיקות הפסיכולוגיות העלו כי מדובר בדיווחים מוצדקים.

זאת ועוד, הרופא לא המליץ לשלול את רישיון הנהיגה של התובע ו/או לקחת ממנו את נשקו. הודגש כי הנתבע רק "דיווח על הצורך בבדיקת התובע בפני פסיכיאטר בטרם חידוש הרישיונות". בית המשפט התייחס לכך שחוק כלי הירייה ו/או פקודת התעבורה קובעים מנגנוני הגנה וזהירות יתירה בכל הקשור לחידושים של רישיונות נהיגה ונשק.

האינטרס המקופל מאחורי מנגנונים אלה הינו ברור - יש לעשות הכל על מנת לשמור על ביטחונו ושלומו של הציבור. יודגש כי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים אכן הפנה את התובע לבדיקה פסיכיאטרית אשר תמכה בסברתו של הרופא. דהיינו, תביעת העין של הרופא הייתה חדה ונכונה, והתובע לא היה רשאי להגיש כנגד האחרון תביעת פיצויים מחמת רשלנות רפואית.

יש לציין כי התובע טען גם שהרופא לא פנה, כפי שהחוק קובע, למנהל הבריאות במשרד הבריאות. למעשה, הוא פנה ישירות למשרד הפנים האחראי על רישיונות הנשק. בית המשפט קבע כי נוכח הנסיבות שהוכחו והוצגו לעיל, לא הייתה בכך כדי הפרה של חוק כלי הירייה. הודגש כי יש להבחין במקרים כגון דא בין הפרה מהותית להפרה טכנית.