האם רשלנות רפואית בגין אי ביצוע בדיקת MRI לפני ניתוח?

(חי') 470/07 תא (חי') 470-07‏

מדי שנה, מונחות לפתחן של הערכאות המשפטיות בישראל תביעות רבות בגין רשלנות רפואית בניתוחים. תביעות כגון דא אינן מוגשות רק במקרים בהם הרופא התרשל בעת ביצוע הניתוח. לעיתים, רשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהליכים אשר קדמו לניתוח (לדוגמא, בעת ביצוע ההרדמה) ואף כאשר הניתוח בוצע מבלי שנערכו לפניו כל הבדיקות המקדימות הרלבנטיות. להלן דוגמא למקרה כאמור.

אישה אשר נגרמו לה נזקים בניתוח אורטופדי בעמוד השדרה טענה כי היא נפלה קורבן לרשלנות רפואית. התובעת טענה כי הרופא לא ביצע לה בדיקת MRI בטרם ההליך הרפואי, ובכך התבססה רשלנותו. נטען כי כתוצאה מאי ביצוע בדיקת ה-MRI, נגרמו לתובעת הנזקים מהם היא סובלת. בכתב התביעה נטען כי הרופאים לא התנהלו כרופאים סבירים כאשר הם לא ביצעו את הבדיקה המדוברת. במילים אחרות, התובעת לא טענה לרשלנות בניתוח אלא לרשלנות בבדיקות אשר הקדימו אותו.

במסגרת ההליך, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו. על פי חוות דעת רפואית אשר הוגשה על ידי מומחה זה, הרופאים בבית החולים לא התרשלו כלפי התובעת במקרה דנן. יודגש כי המומחה היה סבור שהרופאים היו יכולים ואף צריכים לעשות בדיקה מקדימה נוספת, למשל - בדיקת MRI (אשר לא בוצעה בפועל). עם זאת, לשיטתו, גם אם הבדיקה הנ"ל הייתה מבוצעת, סביר להניח שהתוצאה לא הייתה משתנה. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעמו וקבע כי דין התביעה להידחות.

משקלה של חוות הדעת הרפואית

תביעות המוגשות בגין רשלנות רפואית בניתוחים כוללות גם חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים. פעמים רבות, קיימות מחלוקות בין הרופאים בחוות הדעת הנ"ל. לעיתים, על מנת לבור את המוץ מן התבן, בית המשפט ממנה גם מומחה רפואי מטעמו. חוות דעתו של המומחה הנ"ל, אשר נתפס כניטראלי ואובייקטיבי, הינה בעלת משקל רב. הלכה פסוקה היא כי כל אימת שלא מוצגים נימוקים מיוחדים לכך, בית המשפט נוטה לאמץ את חוות הדעת של המומחה אשר מונה מטעמו.

לדוגמא, בית המשפט העליון, במסגרת פסק דין שניתן בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, קבע כי "לאחר שבית משפט מינה מומחה בכדי שזה יספק חוות דעת ובה נתונים מקצועיים לשם הכרעה בדיון, סביר להניח שהממצאים של המומחה המדובר יאומצו על ידי בית המשפט. כל אימת שלא הוכחה סיבה בולטת לעין המטילה ספק בחוות דעתו של המומחה, אין לסטות מהלכה זו". בית המשפט העליון, בפסק דין שטרן, ציין כי אמנם הוא איננו חותמת גומי של המומחה הרפואי, גם כאשר זה מונה מטעמו, אך אין ספק שמשקלה של חוות דעת רפואית כגון דא הינו רב.

הניתוח בוצע במקום הנכון, למרות אי העדר ממצאי MRI

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי ד"ר הנדל, אשר מונה על ידו כמומחה בתיק המדובר, הציג חוות דעת רפואית מנומקת ומפורטת. מנגד, התובעת ובא כוחה לא השכילו להציג נימוק או טעם אשר היה בהם כדי להביא לסטייה מחוות הדעת האמורה. באשר לבדיקה שלא בוצעה, אשר גם ד"ר הנדל קבע כי היה ראוי לבצע אותה, נקבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין אי ביצוע הבדיקה לבין הנזק.

דהיינו, המומחה מטעם בית המשפט קבע כי אמנם היה ראוי לבצע בדיקת MRI, אך הדבר לא היה קשור לעצם ביצוע הניתוח אלא למידע נוסף שהיה יכול להיות בידי הרופאים בטרם ביצוע ההליך. הלכה למעשה, נקבע כי הרופאים ניתחו את התובעת במקום שהיה צריך להיות מנותח, והליך כגון דא היה מתנהל גם אם הייתה מבוצעת הבדיקה שלא בוצעה.
בית המשפט דחה אפוא את התביעה.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בבדיקות הדמיה: רשלנות ב CT, ו- MRI

בפסק הדין נקבע כי חובה על כל רופא סביר לאבחן את מצבו של החולה העומד לפניו בטרם הוא מקבל החלטה באשר לדרכי הטיפול המתאימות. אבחנה זו צריכה להתבסס על מלוא הבדיקות המקדימות הדרושות. דהיינו, רופא סביר צריך לקבל החלטה באשר לטיפול על בסיס כל הכלים הרלבנטיים אשר עומדים לרשותו. הלכה פסוקה היא כי על הרופא לברר טרם הניתוח את מצבו הרפואי של המטופל. היות ואין מקרה הדומה למשנהו, סוג הבדיקות והיקפן משתנה מחולה לחולה ומניתוח לניתוח. לדוגמא, כאשר קיימת דחיפות בקבלת החלטה, ייתכן ולא יהיה זמן לערוך בדיקות מסוימות (אשר בדרך כלל מבוצעות בשגרה).

במקרים בהם רופא איננו פועל לשם איסוף מלוא המידע הרלבנטי באמצעות הכלים העומדים לרשותו, והוא איננו מבצע בדיקות מקדימות כנדרש, ייתכן ויהיה מדובר ברשלנות רפואית. במקרים אלה, ייתכן בהחלט כי אי ביצוע בדיקה מסוימת יביא להחלטה בדבר אופציה טיפולית מוטעית או התעלמות מסיכונים אפשריים. עם זאת, אי ביצוע בדיקה איננו חזות הכול. ישנם מקרים בהם חרף אי ביצוע בדיקה מסוימת, ההליך הטיפולי שנעשה בפועל היה ההליך הראוי והנכון. "לעיתים, מתברר בדיעבד כי גם אם בדיקה הייתה מבוצעת, לא היה בכך כדי לשנות את מהלך הדברים ו/או להשפיע על הטיפול שניתן לחולה", נקבע בפסק הדין.