אי אשפוז חולה למרות סכנה לבבית - האם רשלנות בית חולים?

אדם מגיע לבית החולים עם כאבים בחזה באמצעות אמבולנס. הרופאים בודקים אותו ואומרים לו כי לא אובחנה בעיה לבבית קונקרטית. עם זאת, הרופאים ממליצים למטופל להישאר בבית החולים לצורך אשפוז. החולה, אשר מבין כי אין סכנה לחייו, מעדיף לשוב לביתו ולנוח. יומיים לאחר מכן לוקה האדם בהתקף לב. האם מדובר ברשלנות רפואית מצידם של הרופאים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

התובע סבל מכאבים בחזה והגיע לבית החולים לאשפוז. בבית החולים שללו הרופאים בעיה לבבית, והתובע שוחרר לביתו. לדאבונו, יומיים לאחר מכן הוא לקה באוטם שריר הלב, הובהל לבית החולים ונותח. בית המשפט השלום קבע כי בית החולים היה צריך שלא לשחרר את התובע לביתו, חרף רצונו, ועל כן מדובר ברשלנות רפואית. עם זאת, בית המשפט קבע עוד כי התובע אחראי ל-50% מנזקיו.

עוד פסקי דין בנושא:
הפעוט המתין לאשפוז שש שעות ונפטר בגין חיידק טורף, האם רשלנות רפואית?
על אילו טפסים יש לחתום לפני ביצוע ניתוח או אשפוז?
פסק דין בנוגע לאשפוז כפוי - האם רשלנות רפואית של פסיכיאטר?

מדובר באדם יליד 1947 אשר הלך ברחוב והחל לחוש כאבים חזקים בחזה. בעקבות הכאבים, הובהל התובע לבית החולים וולפסון באמצעות אמבולנס. בבית החולים נערכו לתובע שורה של בדיקות והוחלט על אשפוזו במקום. התובע סירב להתאשפז, חתם על טופס סירוב ויצא לביתו. התובע המשיך לחוש ברע ולמחרת בבוקר הזמין לביתו רופא לביקור. הרופא אמר לתובע כי הוא מזריק לו שתי זריקות וולטרן ואם הכאבים לא עובדים עליו לפנות לבית החולים. ואכן, הכאבים לא פסקו והתובע פנה לבית החולים ברזילי באשקלון. בבית החולים עבר התובע צנתור וכן הרחבה והשתלת סטנט. לאחר מכן, הרופאים אבחנו כי התובע סובל אף מנזק משמעותי לשריר הלב, אי ספיקת לב שמאלית ויתר לחץ דם.

המטופל הגיש תביעה בגין רשלנות רפואית כנגד חברת ביקור רופא ומשרד הבריאות. לטענתו, הרופאים בבית החולים וולפסון לא הסבירו לו כנדרש את המשמעותיות השונות לגבי מצבו הבריאותי ולא נעשה מאמץ של ממש לשכנע אותו להישאר לאשפוז. כמו כן, התובע הוסיף כי הרופא הבודק נשאל על ידו האם יש מניעה לישון בבית והתשובה לכך הייתה שלילית. לגבי הרופא אשר ביקר בביתו של התובע, נטען כי היה עליו, לאור הממצאים, להפנות את החולה מיידית לבית החולים (ולא להזריק וולטרן ולהמתין להתחזקות הכאבים).

משרד הבריאות - החולה ביקש להשתחרר

משרד הבריאות טען כי האחריות למקרה רובצת לפתחו של התובע. לטענתו, נאמר לתובע באופן מפורש כי הוא מתקבל לאשפוז לשם שלילת בעיה לבבית. התובע מיאן להקשיב לרופאיו והחליט להשתחרר. אי לכך, אין הוא יכול להלין כעת אלא על עצמו. חברת ביקור רופא טענה להגנתה כי הרופא אשר בדק את התובע אמר לאחרון כי עליו לפנות לבית חולים במידה והכאבים אינם נחלשים ב-30 הדקות הקרובות.

עוד מאמרים בנושא:
אשפוז פסיכיאטרי בכפייה, מתי מדובר ברשלנות רפואית?

בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה נגד משרד הבריאות אך לדחות את התביעה כנגד חברת ביקור רופא. בפסק הדין נכתב כי הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט מוכיחות שהתובע התבקש להתאשפז לשם שלילת בעיה לבבית, אך לא הרופאים לא עשו דבר נוסף מעבר לכך. השופט ציין כי כאשר נאמר לתובע על ידי הרופאים שאין כל ראיה לבעיה לבבית, ניתן היה לצפות מהרופאים לספר לתובע כי הימנעות מאשפוז עלולה לסכן את חייו באופן ממשי. זאת ועוד, הרופאים אף לא אמרו לתובע כי במידה והוא חש בכאבים בביתו, עליו לשוב מיד לבית החולים. במעשים אלו, בית החולים הפר כלפי התובע את חובת הזהירות המוטלת עליו.

"לא התקיים תהליך מספיק של שכנוע התובע, לא הוסברו לתובע במידה מספקת הסיכונים הכרוכים בסירובו להתאשפז, וכן לא נאמר לתובע ולא נרשם בגליון המיון באיזה מצב (המשך/החמרה בכאבים) עליו לחזור לבית החולים", נכתב בפסק הדין, "כמו כן, לא בגיליון המיון לא צוין החשד לבעיה לבבית". לסיכום, בית המשפט קבע כי בית החולים לא נקט באמות המידה הסבירות והמקובלות, כפי שהיה מצופה ממנו לנקוט כאשר חולה מסרב להתאשפז. "בכך הפר בית החולים חובת זהירות אשר הייתה מוטלת עליו בהקשר להסבר הסיכונים לתובע ובנוגע לצורך בחזרתו לבית החולים במקרה של המשך או החמרה בכאבים".