אשם תורם בתביעות רשלנות רפואית
תביעות רבות בגין רשלנות רפואית מוגשות לבתי המשפט הישראלים מדי יום ביומו. תביעות אלו טוענות כי נזקי הגוף או הנפש אשר נגרמו לכאורה לתובעים, נובעים מהתנהלותם הרשלנית של הנתבעים.
פעמים רבות מכיר בתי המשפט באחריותם החלקית או המלאה של התובעים לקרות הנזקים נשוא תביעתם. המבחן לקיומו של אשם תורם הוא מבחן האדם הסביר - האם התובע נהג כאדם אחראי ובזהירות סבירה.
מהי טענת "אשם תורם"?
טענת הגנה נפוצה של רופאים ומוסדות רפואיים הינה טענת "אשם תורם" או "רשלנות תורמת" אשר מטילה את האשמה או חלק ממנה על כתפי התובעים. במידה ומקבל בית המשפט את טענתם, יקבעו אחוזי אשמתו של התובע לקרות התאונה וסכום בשיעור זהה ייגזר מהפיצויים הכספיים שיפסקו לטובתו.
תביעת "אשם תורם" הינה תביעה שכנגד מול תביעה בגין רשלנות רפואית. כאשר מוגש טיעון זה במהלך דיון בבית המשפט, טוענים הרופאים או המוסד הרפואי כי יש בהתנהלותו של החולה מן האשמה ולכן לא מוטלת עליהם האחריות באופן מלא או חלקי. לדוגמא – אישה אשר לא הלכה לבדיקות רפואיות בטיפת חלב במהלך הריון, אשמה באופן חלקי בסיבוכים בלידה בהמשך.
בדרך כלל תוטל אשמה חלקית על חולה, כאשר הוא נמצא בתקופת שיקום או החלמה ואינו ממלא אחר הוראות רופאיו באופן מלא. על הרופאים, מצידם, מוטלת האחריות לעקוב אחר מצבו של החולה לאורך כל תקופת החלמתו, שכן אחריותם אינה מסתיימת עם תפירת הניתוח או מתן המרשם.
לעיתים, למרות שמתבצע מעקב צמוד בנוגע למצבו של החולה, אין הוא נשמע להוראות הרופאים, ובכך עלול הוא לשלם בנטילת חלק מן האשמה להתדרדרות מצבו הרפואי. כאשר מוכחת אשמתו של התובע בגין התנהלות רשלנית או אי ציות להוראות הרופאים באופן מדויק, חייב בית המשפט לפסוק את אחוזי האשמה אשר רובצים לדעתו על הנפגע, ולגזור אותם מן הפיצוי בגזר הדין.
מהו מבחן הסמיכות?
בעת בדיקת אשמתו של התובע בבית המשפט, על השופט לבחון את הסוגיה במסגרת מבחן הסמיכות. לכל נזק רפואי יכולים להיות מספר גורמים, אשר השתלשלותם ביחד הביאה למצבו הבריאותי הסופי של הפציינט. בית המשפט בוחן מהו הגורם המשמעותי ביותר אשר הביא להחמרה במצב הרפואי וכלפיו נבדקת האשמה התורנית של הלקוח.
כלל ההזדמנות האחרונה
לאחר שהוגדר הגורם בעל הסמיכות הגבוהה ביותר ליצירת הנזק הרפואי, בודק בית המשפט את המבחן השני – כלל ההזדמנות האחרונה.
במסגרת מבחן זה בודק השופט למי מן הצדדים הייתה את האפשרות האחרונה למנוע היווצרות הנזק.
לדוגמא, כאשר מטופל אינו מבצע את הוראות הרופאים והם מזהים זאת במהלך הבדיקות. במצב זה תיבחן התנהגותם ופעילותם במטרה למנוע ממנו להמשיך ולא לבצע את המוטל עליו. לעיתים יש צורך בשינוי הטיפול ובהתאמתו לאופי החולה והכל בכדי שיקבל החולה את תשומת הלב הרפואית הגבוהה ביותר (במסגרת מבחן ה"רופא הסביר" כמובן).
אשם תורם – באופן חלקי או עוד זיכוי מוחלט של הרופאים?
כמעט מעולם לא פסק בית המשפט העליון על זיכוי מוחלט של רופאים בגין אשם תורם מלא המוטל על התובע. ברוב המקרים, אפילו במידה ואשמת התרומה של התובע להתדרדרות הרפואית הינה גדולה ביותר, נקבעים לחולה פיצויים בסדר גודל כזה או אחר.
לסיכום,
בתביעות כנגד רשלנות רפואית קיים סיכוי סביר של הגנה בטענת "אשם תורם". פעמים רבות יהיה ה"אשם התורם" טענת הגנה מרכזית של הרופאים והמוסד הרפואי. לא תמיד יכול התובע לדעת את כל פרטי החוק והתקדימים המשפטיים בנושא ולכן יש להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון המכיר את החוק והעבר המשפטי בתחום על בוריו.