האם רשלנות רפואית באי ביצוע בדיקת CT גרמה לעיוורון?
בתחילת חודש יוני 1990, עת הייתה התובעת בת 25 שנה ובחודש השישי להריונה, החלה היא לסבול מכאבי ראש והפרעות בראיה. באמצע החודש פנתה התובעת לרופא המשפחה בקופת חולים ויום לאחר מכן, בעקבות ההחמרה בבעיות הראיה, פנתה היא לרופא הנשים שטיפל בה. הגניקולוג הפנה את התובעת לחדר המיון של בית החולים באזור, שם נבדקה ואושפזה במחלקה הפנימית.
בבדיקת העיניים שנעשתה לתובעת נמצא כי האישון השמאלי לא מגיב לאור ובקרקעית העיניים נמצא חיוורון וטשטוש גבולות הדיסקיות. חדות ראייתה בעינה הימנית הייתה מוגבלת ובעיניה השמאלית לא הייתה תחושת אור.
התובעת הופנתה לבדיקת CT מוח אשר לא העלתה ממצא מיוחד. עם זאת, לא בוצעה תוכנית מכוונת לאזור האוכף הטורקי (איזור מקומה של בלוטת יותרת המוח) ולא נשללה אפשרות של אפופלקסיה של בלוטת הפיטואיטרי (דימום תת עכבישי אשר עלול לגרום לבעיות בעיניים ונפוץ בעיקר אצל נשים בהריון). בעקבות החשד כי התובעת לקתה במחלת האפופלקסיה פיטואיטרית, נערכה לה בדיקה בה נערך ניקור של עמוד השדרה וגם תוצאות בדיקה זו היו תקינות.
המערערת אושפזה במחלקה הניורולוגית, כאשר פרופסור מומחה בנוירולוגיה ורופאת עיניים עוקבים אחרי אשפוזה. שני המומחים סברו כי התובעת סובלת מפפליטיס ולכן הוענק לה טיפול באמצעות סטרואידים.
מדוע לא בוצעה CT לאזור האוכף התורכי?
בית המשפט המחוזי קבע בפסק כי אי ביצוע בדיקת CT עם תוכנית מכוונת לאזור האוכף הטורקי, עוד ביום אשפוזה של התובעת (ואף לא למחרת) מהווה רשלנות רפואית באבחון מחלה. השופטים קבעו כי ביצוע בדיקות אלו היה יכול לאבחן את ההגדלה בלוטת יותרת המוח שהיא שהביאה לאובדן הראיה.
חשיבות האבחנה המבדלת
אבחנה מבדלת אל מול האפשרות שמדובר בפפליטיס – "יש בו משום סטיה מרמת רפואה נדרשת, וחובת הרופאים היתה לבצע בדיקה זו מיד או סמוך מאד לאחר שקיבלו ממפענח תצלומי ה-CT את האיבחון", כתבו השופטים בפסק הדין. עוד הוסיף בית המשפט, כי כאשר עולה חשש סביר לקיומן של כמה מחלות, עולה חשיבותה של אבחנה מבדלת, על מנת שהרופאים יגיעו בסוף הליך הבדיקה להחלטה נכונה בדבר הטיפול הרפואי שיש להעניק לחולה.
בית המשפט קבע, כי לא שוכנע שבמקרה דנן הייתה הצדקה להימנע מן הבדיקה הנוספת ב-CT ממוקד לבלוטת ההיפופיזה. כמו כן, השופטים מתחו ביקורת על הרופאים על שלא הסבירו לתובעת את המצב ולא העמידו אותה על הסכנות הכרוכות בכך בהתחשב בהריונה.
המומחה הופך את דעת השופטים
על אף זאת, ומתוך זהירות יתר, ביקש בית המשפט חוות דעת רפואית של מומחה ניטראלי. מומחה זה שלל את אפשרות קיום מחלת האפופלקסיה פיטואיטרית בתובעת ועל כן נשמטה הקרקע תחת הקשר הסיבתי בין הפרעות העיניים לרשלנות הרופאים.
בית המשפט קיבל את מסקנות המומחה שמונה מטעמו. השופט ציין, "יש לי אמון במומחה, במקצועיותו ביסודיותו ובמומחיותו בתחום האמור ולא שוכנעתי שיש הצדקה או ביסוס לסטות ממסקנותיו. מכך מתחייבת דחיית התביעה, באשר לא הוכח שההתרשלות גרמה לנזק שנגרם לתובעת, בעיוורונה".
בית המשפט המחוזי קבע כי היות ואבן הפינה לתביעה הייתה מחלת האפופלקסיה, לא ניתן לקבוע שהתובעת לא חלתה בה". בנסיבות העניין, בית המשפט קבע כי אינו מטיל הוצאות על התובעת.
