רשלנות רפואית בצינתור, מתי תוגש תביעה לפיצויים?
אחת הדרכים הנפוצות לאבחן חסימות בעורקים הכליליים ולטפל בחסימה ובהיצרות עורקי הלב היא צנתור לב, שנועד לשחרר את החסימה בעורק שמזין את הלב ולמנוע התקף לב. צנתור לב מתחלק לשני סוגים: אבחוני וטיפולי. צנתור לב אבחוני הוא פעולה רפואית שמספקת מידע מדויק ומפורט על פעילות הלב ובמהלכו מאותרות נקודות החסימה בעורקים המובילים דם, אופן החסימה ודרגתה.
צנתור לב טיפולי הוא פעולה רפואית שנועדה להרחיב את עורקי הלב שנחסמו או שהוצרו בשל טרשת עורקים, באמצעות החדרת חוט תיל עדין ומעליו צנתר בצורת בלון, המנופח ידנית בחלל העורק וגורם להרחבתו ולדחיסת החסימה לדפנותיו.
מדובר בהליך פשוט יחסית לעומת ניתוח מעקפים, אולם גם צנתור כמו כל הליך רפואי אחר, כרוך בסיכונים וסיבוכים טבעיים, אשר חלקם מופיעים באופן מידי תוך כדי ביצוע הצנתור, כמו היווצרות קרישי דם כתגובה טבעית להחדרת גוף זר, או היווצרות קרע בדופן העורק הכלילי, וחלקם עלולים להתפתח בהמשך, כמו גרימת נזק לכלי דם, הפרעות בקצב הלב, היצרות חוזרת כתגובה של העורק להתערבות המלאכותית ועוד.
במקרים מסוימים עלולים להיגרם סיבוכים כתוצאה של רשלנות רפואית בביצוע פעולת הצנתור, בשל חוסר מיומנות או בשל היעדר מעקב ופיקוח רפואי נדרש טרם הפעולה ולאחריה. כדי להוכיח כי התקיים מקרה של רשלנות, יש לפנות אל רופא מומחה בתחום רפואת הלב ולקבל חוות דעת רפואית, ולהוכיח כי הנזק נגרם בעקבות חריגת הרופא מרמת הזהירות המקצועית, בעוד שרופא סביר לא היה חורג מרמת הזהירות ולא היה נגרם נזק.
אירוע מוחי במהלך צנתור
התובע, יליד 1926, הגיש תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח נגד קרדיולוג המומחה בתחום הרפואה הפנימית. על פי עובדות התביעה, בחודש יולי 2000 הגיע התובע לבית החולים בעקבות לחץ בחזה והתרגשות. מתרשים א.ק.ג לא עלו שינויים המעידים על אוטם או איסכמיה בשריר הלב, וגם בדיקת מאמץ לא הראתה ממצאים פסקניים.
לפיכך התובע שוחרר תוך מתן הוראות להמשך טיפול תרופתי. כחודש לאחר מכן נערך לתובע אקו לב במאמץ אשר הצביע על הפרעות באספקת הדם לאזור חוד הלב ולדופן האחורית והתחתונה. התובע שב לרופא אשר הפנה אותו לביצוע צנתור כלילי. במהלך הצנתור עבר התובע אירוע מוחי אשר כתוצאה ממנו נותר משותק בפלג גופו השמאלי.
לטענת התובע, בעת הביקור שבו הוחלט על ביצוע הצנתור, הפר הרופא את חובת ההסכמה מדעת המוטלת עליו מכוח חוק זכויות החולה. לדבריו, הרופא לא הסביר לו אודות הסיכונים האפשריים כתוצאה מהצנתור או על חלופות רפואיות אחרות. עוד טען כי טופס ההסכמה מדעת נחתם על ידו ביום הצנתור ומבלי מתן הסברים רלבנטיים.
אי מתן הסכמה מדעת לביצוע הצנתור
על פי חוות דעת רפואית שהוגשה מטעם התובע, הטיפול נעשה תוך חריגה מהסטנדרט הרפואי המצופה מרופא סביר. המומחה טען כי רופא סביר וזהיר לא היה ממליץ על ביצוע צנתור על פי ממצאי בדיקותיו של המטופל, וכי היה עליו לפרט את הסיכונים הכרוכים בצנתור ואת החלופות הטיפוליות האפשריות. משלא עשה כן לא ניתן לראות בחתימתו על טופס ההסכמה, וודאי מבלי שהרכיב את משקפיו, הסכמה מדעת לביצוע הצנתור.
בית המשפט קבע כי הייתה אלטרנטיבה נוספת מלבד הצנתור והיה על הרופא להציג אפשרות זו בפני המטופל. עם זאת, האירוע שהתרחש במהלך הצנתור הוא אירוע נדיר בעל סיכויי התרחשות נמוכים ביותר, ובמקרה זה, סביר להניח כי התובע היה בוחר לעבור את הצנתור, גם אם היה הוא יודע על הסיכון הקטן לאירוע מוחי.
בסופו של דבר בית המשפט קבע כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים וניתן להניח שצנתור היווה את אחת האפשרויות המקובלות על הקהילה הרפואית. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי פעולת רופא לא תחשב רשלנית אם עשייתה התבססה על העדפת תפיסה של אחת מבין האסכולות הרפואיות המוכרות, על כן התביעה נדחתה.
