רשלנות רפואית בלידה - אחריות אישית של הרופא

בית המשפט קיבל את תביעתו של קטין אשר נולד כאשר הוא סובל משיתוק בגפיו עקב רשלנות רפואית בלידה. בית המשפט קבע כי הנזקים אכן נגרמו לקטין בלידתו והטיל את מלוא האחריות לנזק על בית החולים, תוך כדי שהוא מושך את האחריות מהרופא התורן בבית החולים.

לאחר שהתקבלה התביעה הגיש בית החולים, אשר נמצא בפירוק, ערעור על פסק הדין במטרה להטיל חבות הרשלנות גם על הרופא התורן.

הקטין נולד בשעה 22:40 כאשר בלידה עצמה, כך קבע בית המשפט, נכחה רק המיילדת ואילו והרופא נעדר. על פי הרישומים בגיליון הלידה, הרופא בדק את אמו של הקטין בשעה 20:30 ומצא פתיחה חלקית של צוואר הרחם. מאז ועד רגע הלידה עצמה לא הוצג כל רישום בעניין נוכחות הרופא, אם כי הרופא העיד בבית משפט קמא כי הגיע כל חצי שעה-שעה לחדר הלידה. לפי עדותם של הרופא והמיילדת, זו הייתה הפרקטיקה הנהוגה בבית החולים, שבה המיילדות ביצעו את הלידות בעוד נוכחות רופא הייתה רק בהתאם למקרים מסוימים.

עשר דקות לאחר שנולד, איבחן רופא ילדים (אחר) בבית החולים כי הקטין סובל משיתוק בגפיו, גודש בפניו ושטף דם בגפה השמאלית, וציין בגליון הרפואי – "לידה טראומתית". הערכאה הראשונה קבעה שאף שאין מונח רפואי של "לידה טראומטית", עובדה היא שנמצא אצל הקטין מום קשה האופייני למצב של "היצרות כתפיים".

מהי היצרות כתפיים?

מחוות דעת המומחים השונים עלה כי היצרות כתפיים הינו מצב בו מדובר בעובר גדול מכדי שניתן יהיה לחלצו כרגיל, בלידה וגינאלית. ראש העובר אמנם יוצא ללא תקלות אך לא כן הכתפיים - וכתוצאה מכך יש לחלץ את העובר בדרכים אשר עלולות לגרום לו נזק חמור (לעתים עד כדי מוות). מרגע שיוצא ראש העובר ומתברר כי קיימת היצרות כתפיים - כמעט ולא ניתן למנוע את הנזק לעובר.

עם זאת, הסיכון שבמהלך הלידה תתרחש היצרות כתפיים ניתן לחיזוי מראש במידה מסויגת של דיוק, והדרך למניעתה של היצרות כתפיים, מקום בו קיים חשש להתרחשותה, היא ניתוח קיסרי. 

    אינדיקציות חשובות לסכנת היצרות הכתפיים הן:

1. משקל העובר הוא למעלה מ4- ק"ג.
2. משקל גבוה של הילודים בלידות קודמות של האם.
3. משכי הזמן שאורכים השלב הראשון והשני של הלידה.

שתי האינדיקציות הראשונות עניינן בנתונים קיימים לפני הלידה ואילו האינדיקציה השלישית - עניינה במה שמתרחש במהלך הלידה. במקרה דנן הוכח בבית משפט קמא כי שתי האינדיקציות הראשונות לא היו סיבת "היצרות הכתפיים" ובעניין זה לא הייתה מחלוקת בין הצדדים.

האם היה הרופא אחראי לנזקים שנגרמו לתובע?

בענייני רשלנות רפואית, בית חולים איננו גורם בעצמו נזק, לא נזק ראייתי ולא נזק כתוצאה מהתרשלות. בית החולים עושה כן באמצעות אנשים בשר ודם, שבגין מעשיהם ומחדליהם חב הוא באחריות שילוחית בנזיקין. לעומת בית החולים, אחריותו של הרופא בנזיקין כלפי המטופל היא אחריות ישירה. בין רופא לבין המטופל על ידו, קיימים יחסי "רעות". עליו לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הסכנה.

אם כן, האם צדקה הערכאה הראשונה בקביעתה, כי הרופא לא התרשל והוא "יוצא מן התמונה"?
בית המשפט העליון סבר כי יש לענות על שאלה זו בשלילה.

בדיון באחריותו של הרופא, לא נבחנה האינדיקציה השלישית של משך הלידה, הקשורה במהלך הלידה ולא במה שהתרחש קודם לכן. בעדותו של הרופא, בבית משפט קמא עלה כי על פי השקפתו - אף אם התארך השלב השני של הלידה בענייננו, אין בכך רשלנות. מעדותו של הרופא עלה כי הוא לא ייחס משמעות למשך השלב השני של הלידה.

היעדר רשומה רפואית, האמנם?

הרופא אמנם טען כי במהלך השעתיים שחלפו מתחילת הלידה לביצועה בפועל, נכנס הוא מספר פעמים לחדר על מנת לבדוק מה מצבה של היולדת. עם זאת, לא השכיל הרופא להנחות את המיילדת לערוך רישום מסודר של בדיקותיו ואי לכך הוצג לבית החולים רישום לקוי ולמעשה הוכרעה הכף כנגדו של הרופא במסגרת טענה ל-העדר רשומה רפואית.

מכיוון שלא ניתן לדעת מה הייתה הסיבה המהותית והאם יכול היה הרופא להפוך את הגלגל במידה והיה מגיע לחדר הלידה בזמן, קבע בית המשפט שעליו לשאת באחריות לנזקים שאירעו לתובע.

חוק זכויות החולה קובע בסעיף 17(א) כי "מטפל (רופא או מיילדת) יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית". בית המשפט קבע כי מעיון בעדויות הרופא והמיילדת, לא נמצא שהמיילדת הונחתה לרשום את השעה בה התחיל השלב השני של הלידה (על אף שהטופס מנחה לציין את השלבים). על כן, חובתו של הרופא במקרה דנן הייתה (בין השאר), לעקוב ולבדוק שאין התארכות בלתי סבירה של הלידה, ואם יש חשש כזה, לשקול האם יש צורך בניתוח קיסרי.

אי לכך, קבע בית המשפט כי גם הרופא אחראי באופן ישיר לנזקיו של התובע ועל כן עליו לשאת בתשלום הנזק ביחד עם בית החולים.