האם רשלנות רפואית בגין אובדן שיניים לאחר טיפול רשלני?

בית המשפט קבע כי יש לקבל תביעה בגין רשלנות רפואית של רופא שיניים וזאת בשל אובדן שיניים לאחר טיפול. השופטים קיבלו את טענותיה של התובעת לגבי העובדה שהנתבעים התרשלו כלפיה החל משלב האבחון, עובר בביצוע הטיפולים וכלה במעקב אחריהם. מדובר באישה אשר פנתה בשנת 1998 למרפאת שיניים בבעלותם של שני הנתבעים, רופא שיניים וטכנאי שיניים.

לטענתה של התובעת, היא הייתה מעוניינת בטיפול שיניים אך הן האבחנה הרפואית של הנתבעים, והן הטיפול אשר ניתן לה, עלו כדי רשלנות רפואית בטיפול שיניים. התובעת טענה כי הטיפולים לא תועדו ברשומה הרפואית וחלק מהם בוצעו על ידי טכנאי השיניים שאינו רופא מוסמך. כתוצאה מהרשלנות הרפואית, טענה התובעת, נאלצה היא לעבור טיפולים משקמים ארוכים ומתישים אשר כללו עקירות שיניים, הפרעות בפרק הלסת, כאב וסבל. התובעת טענה כי הנתבעים צריכים לפצותה בגין כל הנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מרשלנותם, ולהשיב לה את ההוצאות הכלכליות שהוציאה בשל כך.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בנפילת מקדח לפה המטופל בטיפול שיניים, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית בטיפול ציפוי שיניים, איך אפשר לקבל פיצויים?
טיפול שיניים ללא הסכמה מדעת, מתי תוגש תביעה בגין רשלנות רפואית?
רשלנות רפואית בעקירת שיניים, מתי תוגש תביעה?
נסיגת חניכיים בעקבות טיפול שיניים רשלני, מתי תוגש תביעה?

הנתבעים הכחישו את טענות התובעת מכל וכל. ראשית, הנתבעים טענו כי מי שביצע את הטיפולים בתובעת היה אך ורק רופא השיניים ואילו טכנאי השיניים עסק בניהול המקום ובפעילות המצויה בגדר סמכותו. הנתבעים גם הכחישו כי טיפוליהם היו רשלניים ולטענתם התובעת קיבלה טיפול זהיר, אחראי ומיומן, וזאת בהתאם למצב שינייה במועד. לטענתם, נזקיה של התובעת נבעו ממצבה הדנטלי הבסיסי הגרוע אשר אפיין את שיניה גם לפני הטיפול.

התובעת צירפה חוות דעת רפואית מטעמה אשר תיארה את מצבה שיניה, מהלך הטיפול, הטיפולים המשקמים והעליות הכרוכות בהם. לדידו של המומחה מטעם התובעת, האחרונה סבלה מנכות בשיעור 10% בגין אובדן כל השיניים בלסת העליונה, 7% בגין אובדן מרבית השיניים בלסת התחתונה, ו-10% בגין הפרעה בתפקוד הלסת ושרירי הלעיסה ברמה בינונית. הנתבעים הציגו חוות דעת רפואית מטעם מומחה מטעמם אשר אף הוא בדק את התובעת ואת הטיפול שניתן לה.

לטענת המומחה מטעם ההגנה, התובעת הגיעה למרפאה כאשר שיניה במצב של הרס כותרתי נרחב, ושחיקה עם נגעים עששתיים אשר חייבו טיפול מקיף. המומחה הוסיף כי אמנם מצב השיניים הנוכחי מצריך טיפול, אך לא ניתן לקבוע כי הוא תולדה של רשלנות רפואית כביכול. "יתכן וכישלונם נבע מבעיות הקשורות במצב הקודם של שיניה של התובעת, מזון מסוג מסוים שאכלה או תרופות שנטלה", כתב המומחה מטעם הרופאים בחוות דעתו.

בית המשפט ממנה מומחה רפואי שמקבל שתומך בטענות התביעה

נוכח הפער בין שתי חוות הדעת, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו. המומחה מטעם בית המשפט ציין כי התובעת הגיעה אל הנתבעים כאשר שיניה במצב המחייב טיפול נרחב ומורכב. אי לכך, הרופא היה אמור להפנות את התובעת לייעוץ אצל מומחה לשיקום פה – דבר אשר לא נעשה. כמו כן, כרטיס הטיפולים שהוצג בפני המומחה הרפואי היה חסר ולא מלא.

למעשה, לא ניתן היה להחשיב את כרטיס הטיפולים בתור תוכנית טיפולים תקינה. בנוגע לטיפול עצמו, המומחה מטעם בית המשפט טען כי הרופא והטכנאי נכשלו בביצוע הטיפול בשיניה של התובעת, וכישלונם נבע מחוסר התאמת המבנים והכתרים לשיניים, אי שמירה על רמת סטריליות נדרשת, והחדרת חומר מסוג יודופורם לאזורים דלקתיים (חומר בעל פוטנציאל להזיק). לסיכום, מסקנתו של המומחה הייתה כי "לא ניתן בשום דרך להחשיב את טיפול השיניים אשר קבלה במרפאת אל-שן כטיפול שיניים סביר. טיפולו הרשלני של גרם לתובעת נזקים קשים וסבל רב". עם זאת, המומחה טען כי לא נראה שטכנאי השיניים היה שותף בטיפולים מעבר לאחריותו או סמכותו.