רשלנות רפואית - סוגיית אבחון המחלה

כל אדם מגיע מדי פעם למרפאה או לבית החולים על מנת לבצע אבחון של מצבו הבריאותי. בדיקות מסוימות נעשות באופן שיגרתי, ואילו אחרות נערכות בגין מחושים וכאבים באזורים מסוימים באופן ספציפי. במהלך הביקור, שמים הנבדקים את מלוא ביטחונם ברופאים וסומכים עליהם שיוכלו מתוקף ידיעותיהם וניסיונם, לאבחן ולהתריע בנוגע לכל מחלה שקיימת או עלולה להתפרץ אצלם.

 

במהלך הבדיקה הרפואית, אמור הרופא שאליו הגיע המטופל לבדיקה (בין אם זה רופא משפחה או רופא מומחה) לערוך רשימה הכוללת את מגוון התסמינים עליהם מדווח הנבדק. על הרופא לבדוק התסמינים הללו, תוך כדי שימת דגש כי ייתכן וישנם תסמינים אשר עליהם הנבדק אינו יודע. במידה ועולה חשש כזה או אחר לגבי מצב בריאותי מסוים, מוטלת על הרופא החובה לבדוק את הנושא לעומקו ולשלוח את הפציינט לבדיקות מעמיקות במידת הצורך.

 

 

אבחון רפואי שגוי עלול להיות אף הוא רשלנות רפואית ומהווה סכנה ממשית למטופל אשר יכולה להביא לסיבוכים והתדרדרות במצבו. לא אחת, רשלנות בשלב האבחון עלולה לגרום לנזקים גופניים קשים לחולה, להותירו נכה, מוגבל או במקרים מסוימים אף להביא למותו. רשלנות רפואית בשלב אבחון המחלה גורמת, מן הסתם, לטיפול בריאותי כושל ולא מדויק המסב סבל לחולה מלבד מחלתו. אבחון מחלה שגוי או מאוחר הינו אחת הסיבות העיקריות והעילות המרכזיות לתביעות כנגד רופאים ומוסדות רפואיים בישראל ומאות תביעות מסוג זה מוגשות מדי שנה.

 

 

ישנם מקרים בהם רופא איננו מצליח לאבחן מחלה או גידול וזאת למרות תסמינים ברורים אשר היו אמורים להביא לאבחונה. כאשר הצוות הרפואי אינו מעניק את מלוא תשומת ליבו לתלונות החולה, או שאינו רואה הצורך בבדיקות מעמיקות חרף קיומם של תסמינים אשר יש בהם בכדי לעורר את חשדו הסביר – עלול הוא להיות מואשם באבחון מחלה רשלני.

 

העיתוי בו מתגלה מחלה קשה הינו בעל חשיבות עליונה בסיכויי ההחלמה. התרשלות רופא באבחון מחלה או גידול בזמן המוקדם ביותר, אשר בעקבותיה נגרם לחולה נזק, מהווה עילה לרשלנות רפואית. אבחון מחלה באיחור, בולט בעיקר במקרים של גידולים ממאירים, גידולים שפירים, מחלות לב וכדומה. לדוגמא, בית המשפט פיצה בעבר אישה אשר סבלה מסוכרת ולא נשלחה לבדיקות מתאימות, חרף העובדה כי היו לה קרובי משפחה סוכרתיים ומדובר במחלה תורשתית.

 

 

בבואו רופא לאבחן מחלה אצל המטופל, עליו לדעת היטב מי עומד מולו והאם מדובר בנבדק שהינו ילד או בגיר. ילדים, באופן טבעי, לא ניחנים תמיד ביכולת לתאר באופן מדויק את התסמינים מהם הם סובלים ופעמים רבות הם אינם יכולים לתארם כלל. תסמינים נפוצים אמורים להתגלות במעמד רופא המשפחה, ממנו מצופה להיות רגיש לתלונותיהם ותגובותיהם של מטופליו, ואל לו להסתפק במילותיהם בלבד.

 

במידה וקיים חשש כי הילד אינו יכול להגדיר את התסמינים מהם הוא סובל, על הרופא לשלוחו לבדיקות מתאימות כגון בדיקות דם, בדיקות שתן, צילומי רנטגן וכו'. כמו כן, מוטלת על הרופא האחריות להסיר כל ספק ולעשות את המירב בכדי לקבל תמונת מצב ברורה ומדויקת אודות מצבו הרפואי של החולה הצעיר.

 

 

לא תמיד ניתן לאבחן מחלות וגידולים ע"י בדיקות רגילות. מחלות מסוימות מתחילות "להראות" תסמיניהן רק לאחר זמן מה ומחלות פרוגרסיביות רבות הינן קשות לאבחנה בשלביהן הראשונים. אין ספק כי כאשר מדובר בגידולים סרטניים או מחלות קשות, ככל שיתגלו במהרה, כך גם ישתפרו סיכויי החלמת החולה. בד"כ, תלונות על כאבי ראש, סחרחורות, הרגשת "רצפה בורחת", הקאות וכו' אמורות לעלות את חשדיו של רופא לגבי אפשרות של גידול ממאיר או שפיר אצל המתלונן. בעת גילוי שכזה, החולה חייב להישלח בהקדם לבדיקות המתאימות (בדיקות CT וכדומה).

 

 

כל הרופא חייב לעמוד במבחן ה"רופא הסביר" אשר בודק האם פעל באופן מקצועי, תוך שהוא קשוב לתלונות המטופל, ובכפוף למצופה ממנו על פי הידע הרפואי בנושא. במידה ויוכח כי הרופא לא עמד במבחן זה בבית המשפט, ובנוסף הוכח קשר סיבתי  בין ההתרשלות לבין ההתדרדרות במצב הרפואי – ישנה עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית באבחון המחלה.

 

 

אבחון מחלה יכול להיות גורם קריטי לנזקי גוף והתדרדרות של מצב בריאותי. בעקבות אבחון המחלה, קובעים הרופאים את המשך ההליך הרפואי והוא מהווה את החוליה הראשונה בשרשרת הטיפולים. טיפולים רפואיים בגין אבחון שגוי של מחלה עלולים להמשך שנים רבות. באותה מידה, אבחונים מאוחרים של מחלות קשות עלולים להיות קריטיים להמשך הטיפול וסיכויי ההחלמה. תביעות רבות בגין רשלנות רפואית באבחון מחלה מוגשות מדי שנה ונפסקים בעקבותיהן פיצויים בסכומים גדולים.