רשלנות רפואית בסרטן צוואר הרחם, מתי תוגש תביעה?

גורם הסיכון הנפוץ ביותר להתפתחות סרטן צוואר הרחם הוא וירוס הפפילומה אשר עלול להיגרם מהדבקה על ידי גורם מזהם בעת קיום יחסי מין. נגעים טרום סרטניים כתוצאה מההדבקה, עלולים להפוך סרטניים אם אינם מאובחנים בזמן או אינם מטופלים כנדרש, על כן ישנה חשיבות מכרעת לאבחון מהיר ומתן טיפול יעיל בנגעים.

סרטן צוואר הרחם נחשב למחלת הסרטן הרביעית בשכיחותה בקרב נשים ברחבי העולם והשנייה בקרב נשים במדינות מתפתחות ומדי שנה בשנה מתות מאות אלפי נשים מהמחלה. שכיחות המחלה בישראל נמוכה בהשוואה למדינות אחרות, ועומדת על חמישה מקרים מתוך 100,000 נשים ואף שכיחותה ירדה באופן משמעותי עם כניסתן של בדיקות הפאפ לגילוי מוקדם.  

רשלנות רפואית באבחון סרטן צוואר הרחם יכולה לבוא לידי ביטוי באי הפניית המטופלת לבדיקות הכרחיות לרבות בדיקת משטח צוואר הרחם, חרף תסמינים מחשידים כגון דימומים לא סדירים והפרשות חריגות מהנרתיק, וכתוצאה מכך נגרם איחור קריטי באבחון המחלה שעלול להוביל למוות. 

הרשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי גם בפענוח שגוי של דגימות שנלקחו במסגרת בדיקת ביופסיה, אי מתן הסברים מפורטים לחולה לגבי אפשרויות הטיפול והסיכונים והסיכויים הכרוכים בו, אי מתן טיפול מתאים למצבה של החולה, רשלנות בטיפולי כימותרפיה, אי מעקב אחרי החולה וכדומה.

אבחון רשלני של סרטן צוואר הרחם 

תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון סרטן צוואר הרחם הוגשה לבית המשפט המחוזי בעקבות מותה של צעירה כבת 33. בני משפחתה של המנוחה טענו כי הגניקולוג אשר טיפל בה וקופת חולים שבה הייתה חברה, אשמים כלפיהם ברשלנות רפואית. לדבריהם, הנתבעים התרשלו באבחון סרטן צוואר הרחם, למרות סימנים מקדימים רבים, ובכך מנעו מהחולה את הטיפול הראוי אשר היה בו כדי להציל את חייה.

התביעה הסתמכה על חוות דעת רפואית של אונקולוג מטעם בני המשפחה, אשר קבע כי הנתונים הקליניים שהיו בפניו, חייבו אבחון של הסרטן למעלה משנה מיום גילויו. לטענת המומחה הרפואי, לכל המאוחר היו צריכים הנתבעים לאבחן את מחלתה של המנוחה כחצי שנה לפני המועד שבו אובחן הסרטן בפועל. האונקולוג טען כי סיכויי החלמתה של המנוחה, לו אובחנה המחלה בזמן המתאים, עמדו על לפחות 80%, לעומת 60% בהתאם לזמן בו אובחן הסרטן.

הרופא הנתבע וקופת חולים טענו מנגד כי הגידול אשר נתגלה אצל המנוחה היה גידול תוקפני ואלים שאינו מגיב לטיפול ומתקדם במהירות. לשיטתם, ספק גדול כי אם היה למנוחה סיכוי אמיתי להבריא מהמחלה, גם אם היה הסרטן מאובחן קודם לכן.

הנתבעים הוסיפו כי הסימפטומים שעליהם התלוננה המנוחה תאמו תופעה שכיחה של "דימום דרך" המוכרת לכל גניקולוג ונובעת מנטילת גלולות. לדבריהם, תסמינים אלו לא חייבו עריכת בדיקה ציטולוגית ואין למצוא רשלנות בכך שלא אובחן הסרטן אצל חולה שלא סבלה מגורמי סיכון כלשהם לחלות במחלת סרטן צוואר הרחם.

בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח תלונותיה החוזרות של המנוחה לגבי דימומים בין ויסתיים בביקוריה אצל הרופא, היה עליו לאשש אבחנתו בדבר היותה "דימומי דרך". השופטים קבעו כי הגניקולוג הנתבע לא פעל כרופא הסביר ולא העלה בדעתו אפשרות כי תלונותיה של המנוחה העידו על התפתחות סרטן. השופטים כתבו בפסק הדין כי הרופא היה "שבוי בקונספציה" שהדימומים נובעים מנטילת גלולות, וטעות רשלנית זו הביאה להתפתחות הסרטן באין מפריע.