האם מתמחה אשר לא אבחן מחלה ולא התייעץ עם רופא מומחה התרשל?

האם רופא מתמחה אשר לא הפנה מטופל לניתוח מיידי להוצאת התוספתן, שגה באופן אבחון המחלה ממנה סבל המטופל ועל כן התנהג כלפיו ברשלנות רפואית? תביעה בעניין זה הוגשה לבית המשפט השלום בירושלים כנגד בית החולים "הדסה הר הצופים" בגין התנהלותו של רופא מתמחה בחדר המיון.
התובע, חייל בשירות סדיר, הגיע לבית החולים כאשר הוא סובל מכאבי בטן עזים, בשעת בוקר מוקדמת ביום שבת. רופא חדר המיון אבחן את התובע כסובל מדלקת במערכת העיכול, הורה לו על שתייה מרובה ונטילת כדורים, ושיחרר אותו לביתו. התובע המשיך לחוש ברע במשך כל אותו היום, ואי לכך – פנה בצהריי היום למרפאה הצבאית "שנלר" במרכז ירושלים.
הרופא התורן במרפאה הצבאית, גניקולוג במקצועו, הפנה את התובע בבהילות חזרה לבית החולים ואבחן אותו כסובל מדלקת בתוספתן. התובע חזר לבית החולים, ושם נבדק על ידי רופא הנמצא בשנת ההתמחות השלישית שלו (מתוך שש) ברפואה כירורגית.
הרופא הצבאי מתווכח עם הרופא המתמחה לגבי אבחון דלקת התוספתן
הרופא התורן החזיר את התובע למרפאה הצבאית ל"השגחה" ואמר לו לשוב לבית החולים במידה ויעלה חומו או תחול החמרה במצבו. כאשר חזר התובע למרפאה הצבאית, סירב צבא/">הרופא הצבאי לקבלו ושלח אותו בבהילות חזרה לבית החולים כאשר הוא מתקשר לדבר באופן אישי עם הרופא התורן. כאן המקום לציין שהרופא הצבאי העיד שרופא חדר המיון ניהל עימו שיחה ב"חוצפה בלתי רגילה".
הרופא הצבאי טען שהשיחה כללה ויכוחים סוערים על בסיס חילוקי הדעות לגבי אבחון מחלתו של התובע, וביניהם ביקש הוא מהרופא התורן שרופא בכיר ממנו יבדוק את התובע. לא זו אף זו, הרופא הצבאי סיפר שרופא חדר המיון אף התקשר למפקד תורן בפיקוד מרכז והגיש תלונה עליו כאילו משבש הוא את עבודת חדר המיון.
רופא בכיר מאבחן את המחלה ושולח את המטופל לניתוח דחוף
בסופו של דבר התובע חזר לבית החולים בשעה 14:30, והושאר שם להשגחה בחדר המיון. למרות שהושאר התובע להשגחה בבית החולים, על פי הרישום הרפואי, נעשתה לו בדיקה ראשונה של ספירת דם רק למחרת בבוקר. בשעות שלפני הצהריים עלה חומו של התובע, ורק בשלב זה, מבלי שאבחן הרופא בחדר המיון את התובע כסובל מדלקת בתוספתן, קרא הוא לרופא בכיר על מנת שיחווה דעתו לגבי המטופל. הרופא הבכיר מיהר לאבחן את התובע כסובל מ"אפנדיציטיס" (דלקת התוספתן).
האם התרשל הרופא המתמחה בבית החולים משום שלא פנה להתייעצות עם רופא מומחה, שעה שידע כי החולה אובחן כסובל מתוספתן דליק עוד על ידי הרופא הצבאי, 24 שעות קודם לכן. בית המשפט היה סבור שכן, ועל כן קבע כי התנהלותו של הרופא הייתה רשלנית ולא עמדה במבחן הרופא הסביר (או אם תרצו – "המתמחה הסביר").
מה האיזון הנכון בין "לימוד תוך כדי עבודה" לבין ביטחון החולים?
הפסיקה בישראל טרם הכריעה בשאלה זו, אך לנוכח הגישה המחמירה הנהוגה כיום, נהוג לקבל את הגישה העקרונית לפיה באיזון האינטרסים בין האפשרות לתת לרופא מתחיל לבצע טיפולים וניתוחים, וללמוד תוך כדי עבודה, מול האינטרס להבטיח רמת פעולה באיכות גבוהה ומקובלת ברפואה לשם הגנה על ביטחון חולים, האינטרס השני גובר.
מן הפסיקה ידוע שהדרך להתמודד עם קריטריון מחמיר זה, המטיל על כל רופא את רמת הביצוע הסבירה הקיימת בתחום פעולתו, תהיה בדרך של פיקוח על ידי רופאים בכירים ומנוסים ושל זהירות מצד הרופא המתחיל, אשר בכל מקרה של ספק חייב להתייעץ עם המנוסים ממנו.
רופא חדר המיון העיד בעצמו בבית המשפט ואמר – "רופא מתמחה מתייעץ עם רופא בכיר כאשר מועלית השאלה של חשד לאפנדיציט - הווי אומר שכאשר מתמחה מאשפז חולה עם חשד כזה, הוא מבקש גם דעה של רופא בכיר". אי לכך, מדוע לא פנה הרופא המתמחה עוד בבוקרו של יום שבת, כאשר עלה החשד לדלקת התוספתן, להתייעצות? האם מדובר ברשלנות רפואית?
השופט קובע - רשלנות בחדר המיון
בעניין שלפנינו, השופט קבע כי לא ניתן היה לדעת שהאיחור באבחון וההמתנה הארוכה לאורך שעות הם שהביאו לפיצוץ התוספתן בגופו של המטופל. עם זאת, השופט סבר, גם על פי עדותו של המומחה הרפואי מטעם הרופא הנתבע, אשר גרס כי המתנה מסוג זה יכולה לגרום לניקוב התוספתן או התפוצצותו, כי יש לקבוע שהתקיים הקשר הסיבתי בין מחדליו של הרופא המתמחה לבין פיצוץ התוספתן. אי לכך, ומכל האמור לעיל, השופט קבע כי על בית החולים לשלם פיצויים למטופל על הנזק שנגרם לו.