ביקור בית של רופא תורן - רשלנות רפואית באבחון דלקת קרום המוח
האם רופא תורן המגיע לביקור בית עלול להעניק טיפול רפואי רשלני והאם ניתן להגיש כנגדו תביעה בעניין רשלנות רפואית באבחון מחלה? עסקינן במקרה מצער בו רופא תורן, אשר הגיע לביקור בית בעקבות תלונה על אישה הסובלת מחום והקאות, שגה באבחון מחלה - ושגיאתו הביאה בסופו של היום למותה. הרופא התורן, במקרה דנן, אבחן את המנוחה כסובלת מדלקת בדרכי השתן, כאשר למעשה סבלה המטופלת מדלקת קרום המוח.
בני המשפחה מזעיקים רופא לביקור בית בשעת לילה מאוחרת
בנה של המנוחה טען כי בלילה המדובר, התעורר הוא בשעת לילה מאוחרת מרעש הקאות של המנוחה, אשר הקיאה לדבריו בצורה היסטרית. לטענתו, סבלה אימו מצמרמורות וחום גבוה, ולכן החליטו הוא ואביו להשתמש בשירותים הרפואיים שהיו מנויים עליהם, ולהזמין באופן דחוף רופא לבדוק את האם.
בנה של המנוחה טען כי כאשר הגיע הרופא לביצוע הבדיקה, הפנה הוא את תשומת לבו לעובדה כי המנוחה סובלת מצמרמורות וחום גבוה, וסיפר לו שהיא הקיאה בצורה היסטרית. לדבריו, הרופא ביצע את הבדיקה ואמר שמצבה של המטופלת טוב והוא סבור שהכול בסדר.
בנה של המנוחה טען בבית המשפט, כי הרופא לא אמר שקיים צורך דחוף להביא את האישה לבית החולים, והאם הלכה לקופת החולים רק בצהריים למחרת. כאשר הגיעה האחרונה לקופת החולים, אובחנה היא כסובלת מדלקת קרום המוח – והובהלה בדחיפות לבית החולים. לצערה של המשפחה, כ-12 שעות מהגעתה לבית החולים, נפטרה האישה.
טענות הרופא - אבחון דלקת בדרכי השתן על דרך השלילה של מחלות אחרות
הרופא טען כי הגיע לביקור בשעת לילה מאוחרת בבית המשפחה ולדבריו המנוחה ישבה על מיטתה בעת שהגיע לבדוק אותה, וסיפרה לו שהיא סובלת מחום וצמרמורות בגופה.
הנתבע טען כי התרשם שמצבה טובה, שכן הייתה היא בהכרה מלאה וישבה על מיטתה. לדבריו, בהתאם לתסמינים שסיפרה לו, היה עליו לשלול קיום מחלה קשה. הנתבע העיד כי החל את הבדיקה הרגילה - בדיקת לוע, אוזניים, בלוטות לימפה, סימנים על העור, צהבת, כחלון או חיוורות. לאחר מכן, טען הרופא, בדק הוא את ריאות המנוחה בסטטוסקופ ולצורך בדיקה זו העיד הרים את חולצתה והסתכל על גופה.
הרופא טען כי לאחר שמצא שהריאות תקינות, אבחן הוא את בעיותיה של המנוחה כדלקת בדרכי השתן. אי לכך, הציע הרופא למטופלת שתפנה מחר לקופת חולים לצורך ספירת דם ולטענתו אמר לה – "מחר בשמונה בבוקר, כאשר פותחים את המרפאה לפנות, לעשות את הבדיקות".
המטופלת לא הופנתה לבית החולים למרות שהרופא לא אבחן ב-100% את מחלתה
שני הצדדים הביאו חוות דעת רפואית של רופאים מטעמם, אשר בחנו בחינה מדוקדקת את אופן ביצוע הבדיקה על ידי הרופא. גם המומחים מטעם ההגנה, וגם המומחים מטעם התביעה, היו תמימי דעים כי על פי תוצאות בדיקתו של הרופא הנתבע, לא היו כל סימנים ל"דלקת בדרכי השתן". למעשה, רשלנותו של הרופא הייתה, שלאחר שלא עלה בידו להתחקות אחרי מחלתה של התובעת, אבחן אותה כסובלת מדלקת בדרכי השתן, מבלי שהיו לא סימנים ברורים לכך.
השופטת קבעה - הרופא אחראי למותה של המטופלת
השופטת קבעה כי מקובל עליה לחלוטין שיש לראות ברופא כמי שאחראי למותה של המנוחה בגין רשלנותו. הרופא טען בבית המשפט כי לא נאמר לו דבר בנוגע להקאות, דבר אשר השופטת קבעה שאינו הגיוני, היות והוזמן הוא מראש בגלל שהמנוחה קדחה מחום והקיאה באופן "היסטרי" במשך כל הלילה.
השופטת ציינה כי הרופא בעצמו העיד שכאשר מדובר בחום גבוה, הפעולה הראשונה שאמורה להעשות היא שלילת מחלות קשות. לטענתו, לאחר שנוכח כי אין הוא מצליח לאבחן את המחלה, סבר שמדובר בדלקת בדרכי השתן.
השופטת לא קיבלה את גרסתו של הרופא נתבע, על פיה הפנה את המנוחה לביצוע בדיקות דחופות למחרת בבוקר. הפנייה זו לא התיישבה עם ממצאיו השגויים (דלקת בדרכי השתן) ועם הרגעתו את המשפחה באומרו – "הכול בסדר". השופטת קבעה כי נראה שהתנהלותו הכללית של הרופא הייתה רשלנית מתחילתה ועד לסיומה, והיא שהביאה בסופו של דבר למותה של המנוחה.
לסיכום, לא מאבחנים מחלה על דרך השלילה
לא כל טעות של רופא נחשבת כרשלנות, אך מן הפסיקה ידוע שמקום בו רופא בודק מטופל, והסימנים לאבחון מחלה מסוימת אינה מתקיימים, מן הראוי שימשיך הרופא לנסות להתחקות אחר המחלה ממנה סובל המטופל, ולא ינסה לפתור את הסוגיה על דרך השלילה.
לסיכום, בית המשפט קבע כי הרופא הנתבע התנהל באופן רשלני, בכך שלמרות שידע שהמטופלת סובלת מחום, לא ידע למצוא מקור לחומה – וקבע, באופן בלתי מבוסס, שסובלת היא מדלקת מדרכי השתן. אבחנה זו הובילה לטיפול שגוי, אבחון מאוחר של מחלתה האמיתית, ומותה לבסוף.
